0
0
מאת: קובי ברדה
האם שנת 2023 תהיה שנת ההתלכדות הגדולה, שנה שבה שורה של סכסוכים אזוריים שלכאורה אינם קשורים זה בזה, ייתלכדו לכלל אירוע שמזכיר או מתחיל להזכיר אירוע של מלחמה עולמית? מאמר זה יינסה לבחון את ההתפתחויות במרחב הגאו אסטרטגי, ולגזור ממנו על האפשרויות העתידיות.
זירת הדב הרוסי באוקראינה
ב-24 לפברואר 2022, הכריזה רוסיה על מלחמה כנגד אוקראינה והחלה את הפלישה שלה למרחב האוקראיני. מלחמה זו, לאלו שעוקבים אחרי אחד מגדולי הגאו-אסטרטגים של זמנינו פיטר זהיאון (Ziehan), לא הגיעה כהפתעה, שכן כבר משנת 2014, הוא שירטט בדיוק את האופן, האמצעים והשנה שבה יפלוש פוטין לשכנותיו ואוקראינה תחילה.
מודוס ההפעלה של הרוסים, לאחר (כמעט) שנה של מלחמה, הוא תורת הלחימה שניסו בסוריה. הרעיון הבסיסי הוא שאם "נשטח" את המרחב האורבני, אזרחים "שאין להם מה לחפש שם" (או במילה אחרת פליטים) יתפנו, וכל מי שישאר להלחם יושמד. כדי להאיץ את המלחמה, פועלים הרוסים כדי לרסק את קווי האספקה בשני מימדיים דרמטיים. הראשון הוא הוצאה החוצה של אוקראינה מתפקידה כאסם התבואה של העולם והשני הוא ייבוש (בעיקר אירופה) מאנרגיה. כבר בחודש מרץ 2022, כתבתי מאמר שפורסם בקתדרת חייקין לגאו-אסטרטגיה של אוניברסיטת חיפה את המאמר שנקרא:על התרסקות שרשראות האספקה והשפעתן על הביטחון התזונתי ומשק האנרגייה בו הצגתי את המשמעויות של גדיעת התבואה למשק העולמי, בצירוף של התנהלותה של סין (עליה יורחב בהמשך) כמגדיל בצורה דרמטית את מרווחי היציבות בעולם. בהמשך, כתבתי את המאמר המשך שנקרא: אירופה נערכת לחורף קר והמשמעויות לישראל שם דנתי במשמעויות הנגזרות מעלייה המסחררת של תשומות האנרגיה ביבשת אירופה והמשמעויות שלהן על המאבק בזירה האוקראינית.
רוסיה אם כן פועלת על מנת לממש את הרצון שלה לקיים גבולות הגנה ברי קיימא (מבחינתו של פוטין) לאור ההתרסקות הדמוגרפית אותו היא מבינה ומעריכה, ומנסה להביא בכך לכניסה לעידן של פוסט גלובליזציה מעמדה משופרת. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, כאשר הרוסים מגלים את איכות הלוחמים הירודה, קריסת שרשראות לוגיסטיות, והתארכות משמעותית של תוכניות התקיפה, שהפכו לפחות בחלק מהזירות להתקפלות (לא כל כך…) מפוארת. במקביל, גם האמריקאים וגם מדינות נאט"ו מעבירות ציוד תמיכה לוגיסטי, נשק בהיקף מצטבר (נכון לדצמבר 2022 עפ"י מכון קייל הגרמני) של מעל 115 מליארד יורו. זירת הלוחמה האוקראינית אם כן הפכה למקום בו המערב מתנגש עם רוסיה, באמצעים טכנולגים ומימון מערבי ובלוחמה אוקראינית. בהקשר זה, אמליץ להתחבר למי שמסקר את המלחמה באוקראינה מקרוב, הבלוגר הישראלי David Lisovtsev, שם ניתן לקבל עדכוניים על ההתפתחויות והגילגולים של המלחמה בעברית.
"הקלקולים" של תוכניותיו של פוטין, הביאו אותו לנסות ולמצוא שותף חדש, שימלא תפקיד דו-ערכי. הראשון, בעידן שבו חרם מהודק של המערב, מביא אותו לצעדי קיצון דוגמת הוצאת צ'יפים ממכשירים ביתיים דוגמת מדיחים ומכונות כביסה לשימושים צבאיים לצד מאגרים הולכים ומדלדלים של תחמושת, למצוא שותף אשר יועיל בטובו להעביר לו כלי נשק התקפיים, ושם הוא מצא ידידה בשם איראן. במהלך חודש נובמבר, נחשף העולם לראשונה לשימוש המבעית של כתב"מים איראנים, אשר מבצעים טיסות התאבדות לתוך בניניי מגורים, ביה"ח, ביה"ס, מטרות תשתית אזרחית ומבני ממשלה
אולם החלק האולי יותר משמעותי הוא גרירה של איראן והזירה הנפיצה ממילא של המזה"ת והסכסוך האזורי שבו מצד אחד מדינה (איראן), ארגוני טרור (חות'ים, חמאס, חיזבאללה וכו') ומדינות חסות (סוריה ועיראק) אל מול הציר ההולך ומתהווה של מדינות המפרץ וישראל (להלן הסכמי אברהם) והאפשרות לחיבור של "עסקת חבילה" יחד עם ערב הסעודית. כבר לפני כחמש שנים כתבתי את המאמר שבו הערכתי כי המסלול של חיבור בין ישראל לסעודיה יתממש לכלל שותפות אסטרטגית לו קראתי "על קיפודים מאוהבים"
זירת המזה"ת
ממשל טראמפ היה הראשון לחבר את הברית האזורית (שהערכתי שתקרה עוד במרוצת שנת 2017 יתחברו למה שמכונה כיום "הסכמי אברהם") אולם ממשל ביידן העמיק וביסס. בהקשר זה, אולי מבחינה אסטרטגית המהלך החשוב ביותר היה עוד בינואר 2021, אז בוצעה ההכפפה של ישראל למרחב מרכז (SNTCOM) והרחבת מודל שיתופי הפעולה הסמויים לגלויים, דוגמת תרגיל "דגל כחול" שכלל הדמייה של תקיפת כוחות הברית על מערכות הגנה רוסיות באיראן, ובמעמד מפקד חיל האוויר של איחוד האמירויות, הגנרל איברהים נאצר מוחמד אל עלווי. הזירה של אזור המפרץ, הופכת לדרמטית במיוחד, במיוחד לאור ההחלטה שלקח הנשיא טראמפ ואותו המשיך הנשיא ביידן לנטישת התפקיד המסורתי של "השוטר העולמי" כפי שהרחבתי במאמר אותו כתבתי לקתדרת חייקין תחת הכותר: על ממשל ביידן והמשך הנסיגה של אמריקה מתפקידה כשוטר עולמי. ניתן להבחין בגרף המצורף את ההחלטה כפי שהיא מתורגמת הלכה למעשה לימים בים של נושאות מטוסים כמפורט באתר USNI NEWS:
אם כן, המדינות במרחב, המלופפות במלחמות הכורכות תקיפות ישירות של הפרוקסי החות'י על שדה תעופה ועל מתקני זיקוק של חברת ארמקו ושלל מטרות אזרחיות וצבאיות בסעודיה, מייצרת מנעד חדש של הסדרים אזוריים שיכולים להתרחש במרחב הזה. נכון, שלמוסקבה יחסים טובים עם הסעודים ואף (אם כי ממניעים סעודים קודם כל ולפני הכל כפי שניתן לקרוא במאמר שכתבתי עם הקולגה שלי הד"ר מורן זגה לאתר הארץ שנקרא "במשבר בין ארה"ב לסעודיה ואיחוד האמירויות, ישראל נדרשת ל"ניטרליות פעילה") סייעה להם לפגוע במאמצי בחירות האמצע של ביידן והמפלגה הדמוקרטית, אך דומה כי מטרת הברית המחודשת והליפוף עם האיראנים מקורו ברצון של התלכדות הזירה האזורית לחלק מהמלחמה הכוללת.
לאמריקאים, שרק לאחרונה אותתו מחדש לסעודים כי הם חלק חשוב מהברית האזורית, באמצעות פסיקה משפטית ששיחררה את יורש העצר מאחריות ישירה לרצח העיתונאי חקשוג'י, מאמצים תורמים ליצירה של ברית אזורית שתוכל לסייע להם להפחית את הקשב באזור ולהפנות אותו חזרה הביתה. בהקשר הזה דווח רק לאחרונה על מו"מ חשאי שמנהל ראש הממשלה הנכנס נתניהו עם יורש העצר בעיסקה שאמורה להכשיר מחדש את הסעודים כ -"שתדלנים" לעניין רכש של מטוסי F35 (ולחשוב שרק לפני 40 שנה, עיסקת מכירת מטוסי ה- AIWACS הייתה בלב סלע המחלוקת של בגין ורייגן) בעסקה סיבובית, כפי שנחשף בידיעות אחרונות.
אולם לא מנהיגים דוגמת MBS ו-MBZ יניחו את כל הביצים בסלסלה אחת. למעשה, מעבר לשימור מערכת היחסים מול האמריקאים, הרוסים והישראלים, ישנו את השחקן השלשי במערכת.
החשש של אי יציבות אזורית ופגיעה באפשרויות של סיפוק הדלק מהמפרץ לסין, המדינה שמלופפת ביבוא הנפט והיציבות שבמפרץ, הביאה רק לאחרונה את הנשיא XI לביקור מתוקשר בסעודיה, כזה ביקור שההבדלים בין הביקורים והאופן שבו התקבלו המנהיגים מוצגים בכתבה הבאה:
הענק הסיני
בשנים האחרונות, הטון החברי של ארה"ב וחלק גדול ממדינות המערב כלפי סין התחלף בחשדנות, שהפכה לעיצומים, שמגיעה בואכה של אפשרות למאבק חם.
ב-7 לאפריל 2020, בשיא תקופת הקורונה, כתבתי מאמר שנקרא: אמריקה לאן? על סין, השוטר העולמי ובדלנות וכך כתבתי: "הענק האמריקאי יאיץ את תהליכי ההתנתקות שלו מהעולם, כאשר ההסדרים הקודמים שכללו שיטור עולמי יופחתו (במקרה וטראמפ יוחלף) או יקוצצו דרמתית (אם ייבחר מחדש). העולם יגלה בדרך הקשה, שהובלת מטענים בדרך הים, באווירה כאותית, בה "כל דאלים גבר", תעלה את תשומות היצוא (ביטוח, הוצאות הגנה וכו'), יגרום למדינות העולם לנסות להתכווץ לקווי אספקה קצרים ובטוחים. ארה"ב, שכבר כיום מגובה עם ההסכמים החדשים שאותם חיפשה לעצמה, תתרכז בהחייאת הכלכלה האמריקאית והחזרת מפעלים הביתה על חשבון אסיה בכלל וסין בעיקר".
מצבה של סין רק הלך והתדרדר מאז. מלחמת סחר כוללת הוכרזה על הסינים מצד האמריקאים שכללה מאבק ממוקד בחברות טק המקוטלגים ברשימה השחורה. מעבר לכך במשק הסיני, שסובל מזה כמה חודשים מסגרים, שהומרו רק לאחרונה במדיניות ליברלית, שהביאה עפ"י הערכות במערב לכרבע מליארד נדבקים בזן האומיקרון בעת ובעונה אחת, כאשר לסינים אין הגנה טבעית של הדבקות וגם החיסון הסיני שאיננו יעיל. בחודשים האחרונים השית ממשל ביידן כמה מהלומות, כאשר האחרונה שבהם התרכזה באיום על אזרחים אמריקאים כי ייאבדו את האזרחות האמריקאית (!!!) שלהם ואיסור על יצוא שבבים באיכות גבוהה (למכשירים סלולרים) ובאיכות בינונית (עבור תעשיית רכב וחלל). הקריסה הזו מביאה כבר כעת להעברה של קווי יצור של חברות דוגמת אפל אל מחוץ לסין וניסיון לפתח במדינות שכנות דוגמת הודו, תאילנד, ויאטנם ומלזיה. מה עושה מדינה שבה יש מנהיג אחד, המרכז סמכויות על, שנבחר (לאחר שתוקנה החוקה) לנשיא ללא הגבלת זמן, אגב הכחדה של כל דור האנשים מסביבו (וידיאו המדגים את הוצאת הנשיא הקודם HU JINTAO מישיבת ההכתרה של XI בישיבת המפלגה)
רק מבהיר את המצב של סין כדקטטורה המחייבת לנתב את תחושות הציבור למקום כלשהוא. מהלך מאוד הגיוני של תיעול זעם יכול לבוא לידי ביטוי של מעורבות סינית בפלישה לאי השכן טיוואן, מהלך שהאדמירל האמריקאי Michael Gilday העריך כמה שיכול להיווצר בסופו של דבר להתממש בתרחיש גבוה.
ההתלכדות הגדולה
אם כן, העולם שנמצא על חבית של חומר נפץ, בשורה של כמה סיכסוכים אזוריים, חלקם חמים מאוד (המלחמה באוקראינה) חלקם ברמת עצימות גבוהה (מלחמות המפרץ) וחלקם כאיום על השולחן (הפלישה הסינית לטיוואן), יכולים להיות האבק שריפה למלחמת העולם השלישית. ממש כשם שמלחמת העולם השנייה התנהלה בתחילתה כמלחמה על אזורי השפעה באירופה, מלחמה באזור אפריקה ואז ההתלכדות הגדולה עם ההתקפה היפנית על פארל הארבור בבוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941 שהביאה למה שאנו מכירים כיום כמלחמת העולם השניה, האפשרות לתרחיש שכזה בשנת 2023 הולך ומתעצם. מדי יום נערמות ידיעות נוספות על החלטות של מדינות שבמשך שנים "ישבו על הגדר" שממהרות להתחמש ולנטוש את הקו שהובילו מאז שנת 1945 של פצפיזם. ככה לדוגמא הגרמנים שבשנים האחרונות צבאם קוצץ לנקודה בה חיילים השתמשו במטאטאים כהדמייה של מכונות ירייה החליטו על מסע רכש בהיקף של למעלה ממאה מליארד אירו ובכלל זה ההקשת רכש של סוללות חץ מישראל, והיפנים מבקשים לרכוש טילי טומהוק מהאמריקאים אנו
מסוגלים להבין כי בפנינו עולם חדש (ומסוכן) שרק מחכה לאפשרות של ההתלכדות הגדולה.
________________________________________________________
אודות המחבר:
קובי ברדה הוא מלגאי של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה. ברדה הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת חיפה, המתמחה בנושא היסטוריה פוליטית אמריקאית ומשלים את עבודת הדוקטורט המאפיינת את אופן הקמתה של השדולה האוונגליסטית למען היחסי ישראל–ארצות הברית, לאחר שהשלים תזה מחקרית באוניברסיטת חיפה שאפיינה את הקמת שדולת איפא"ק.
אימייל: barda@bar-dea.com
Twitter.com/kobbybarda
