משהו מוזר קורה בימים האחרונים בפוליטיקה האמריקאית. מאוד מוזר.
מה זאת מוזר?
לכאורה הכל טוב, המירוץ של המפלגה הדמוקרטית משייט ב-"קרוז קונטרול" לשד' פינסלבניה בבחירות הקרובות בנובמבר, ואין (לפחות לא עפ"י הסקרים שמצורפים מטה) סיכוי ריאלי של הנשיא טראמפ, בפער שנוצר, לייצר מהפך.
ביום כתיבת המאמר, ה – 2.9.20, אשכול ריכוז של כל הסקרים (סקר הסקרים אם תרצו) של האתר המהווה את "התנ"ך של הפוליטיקה האמריקאית", אתר Real Cleare Politics, המצביע על פער של ממוצע בגובה של 6.2% לטובתו של ביידן ב-"קול הפופלארי", הרבה מעל פער "טעויות המדגם".
תמיכה במועמדים לנשיאות ה – 2.9
גם אם נבחן את מפת האלקטורים (להבנה על השיטה, אנא כנסו לקרוא את מאמרי בנושא פה) נראה כי ההובלה של ביידן נראית מובטחת למדי עם 212 אלקטורים "בטוחים" מול 115 "בטוחים" של טראמפ.
מפת אלקטורים, נכון ליום ה – 2.9.2020
אז אם הכל ככה, וכל הסקרים (למעט מכון אחד, נחזור אליו בהמשך) מראים בבירור שהנשיא טראמפ בדרך לארוז את חפציו, מדוע מפרסם ג'יי. פי. מורגן, בנק ההשקעות האמריקאי את התחזית שלו תחת הכותרת: ג'יי.פי. מורגן למשקיעים: "תתכוננו לניצחון של טראמפ בבחירות"?
לא זאת ואף זאת, בציטוט ישיר מהכתבה שפורסמה בעיתון דה-מרקר: "הרבה מאוד דברים יכולים לקרות ב-60 יום הבאים שישנו את הסיכויים, אך לדעתנו כרגע המומנטום פועל לטובת טראמפ, בעוד רוב המשקיעים מתכוננים לניצחון של ביידן". מה מוביל מוסד בנקאי, שמרני וסולידי, לפרסם הערכה השונה מהותית כל כך מצבר הסקרים הללו?
לפני שניגש לתשובה, הנשענת באדניה על המאמר הקודם שפרסמתי הנקרא: " מבוא למהומות בארה"ב, חלק א'", אבקש לקריאה לשם השלמת החוסרים המתבקשים על מצבה החברתי של ארה"ב, נכון לקיץ 2021.
בחודשים האחרונים, למרות עשרות, שלא לומר מאות, אולי אפילו אלפים של אירועים, לאורכה ולרוחבה של ארה"ב, בהם חנויות נבזזו, נשרפו, אנשים נרצחו ונפצעו, הטרמינולוגיה בה השתמשו חברי המפלגה הדמוקרטית לתיאור הסיטואציה הייתה כי מדובר בלא יותר מ-"הפגנות שלוות". ההתנסחות הזאת מתוארות בתקשורת האמריקאית (שימת ליבכם במיוחד לדיווח של כתב ה – CNN שמופיע בתמונה, מדווח בפרצוף סופר רציני שמדובר בהפגנות שלוות, כשברקע שלו, עולה באש מבנה) מהודוקות לסרטון הקצר הבא:
את כל הנושא הזה, קידמה ההנהגה של המפלגה הדמוקרטית, שבחרה לקרוא למחזות שרואים מליוני אמריקאים ברשתות החברתיות כשקר, או כפי שקורא לזה יו"ר ועדה חוקה הדמוקרטי נאדלר: "מיתוס שקיים רק בוושינגטון", במענה לשאלה של עובר אורח על הנעשה בפורטלנד:
אבל אולי השיא, היה בשימוע של התובע הכללי בר, שזומן אחר כבוד להעיד על "הבריונות" של ממשל טראמפ, ששלח כוחות להגן על בית המשפט הפדרלי בפורטלנד, משימה שהחוק האמריקאי מחייב את יחידת המרשלים של ארה"ב, ולאור (מה שנכון לשעת כתיבת הטור מעל 90 יום) של ניסיונות להעלות את בית המשפט באש, השלכת חזיזים והתקפה של העובדים הפדרלים של בית המשפט.
ברגע השיא של השימוע, שואל התובע הכללי, ממתי זה הפך להיות בסדר לנסות ולשרוף את בית המשפט? ממתי זה לגיטימי, ונענה בשתיקה רועמת של חברי הוועדה שחוששים להבעת עמדה אחרת, ממה שמצופה מהם ע"י ההמון.
הדמוקרטים והתקשורת, שלכל הפחות ישבו מהצד בשעה שחבורה של אנשים, (רובם מלניאלז צעירים ולבנים), מאמללים את חייהם של מליוני אמריקאים, בדחיפה של אג'נדה הקוראת לביטול משטרה או באנגלית תנועת ה – Defund the Police, הביאה את התוצאה שניתן לראות בקליפ הבא, אותו הכין חבר הקונגרס והמצליף הרפובליקני, סטיב סקלייס. קונגרסמן סקלייס היה זה שכמעט החזיר את נשמתו לבורא באירוע הירי שבמסגרתו James T. Hodgkinson, תומך סאנדרס, ניסה לחסל כמה שיותר רפובליקנים.
הקרב התודעתי של הבחירות אם תרצו, הפך לאלה התומכים בביטול/קיצוץ/דמיון מחדש של המשטרה (Defund the Police) לבין אלה שמבקשים להגן על חוק וסדר, או תנועת Defend the Police.
אבל אולי יותר מכל, באופן הכי בוטה שלו, מביא הסרטון הבא, את האופן בו שפה יוצרת מציאות, וכיצד הממסד, העיתונות והסלבס מנסים לחולל מציאות רעילה, כזאת שמתירה את הרסן ומאפשרת בפתיחות ובבוטות את ההתקפה של מי שדעותיו אינן דומות לאלה של המציגים:
בתחילת המהומות, ובמיוחד על רקע מותו הטראגי של ג'ורג' פלויד, האמריקאים הרגישו כי קיים צורך, כן ואמיתי, להפסקת האלימות (בעיקר המשטרתית, אבל לא רק) ארוכת השנים כנגד מיעוטים. באותה התקופה, שיעורי התמיכה של תנועת המחאה Black Live Matter, הצליחה לרשום שיא מרשים של 62% תמיכה בקרב הקהל האמריקאי בתחילת חודש יוני, (מאז היא צוללת בסקרים, בהקשר זה ראו דוגמא של ירידה ב- 13 נקודות בוויסקונסין) והצליחה לגייס מאות מליוני דולרים מארגונים ופרטיים בכל רחבי ארה"ב.
זאת הסיבה בגללה המפלגה הדמוקרטית, רכבה על הנמר הזה, מתוך הבנה כי מצב של "פאודה", יביא בהכרח להצגת הכישלון של טראמפ בניהול המשבר החברתי הקשה, שהתרחש מאז פברואר 2020, שהיה שיא כל הזמנים בפריחת המשק האמריקאי.
אנחנו עוד נשוב לצד הדמוקרטי, אבל חשוב בנקודת זמן הזאת, דווקא להתבונן באופן בו טראמפ מנסה להכין את עצמו לקראת הבחירות ולהשפיע על האופן בו הוא ייתפס בעיני הבוחרים.
במרץ 2020, פרץ משבר הקורונה במלוא עצמותו לחיי החברה האמריקאית. המשבר עצמו, או נכון יותר יהיה לטעון, ניהולו של המשבר, נשען על שני רגלים, אחד כלכלי והשני תרופתי/מניעתי.
נתחיל דווקא ברגל הכלכלית, זאת ללא ספק הרגל החזקה יותר של טראמפ.
המספרים הכלכלים, בהחלט מוכיחים, כי הכלכלה האמריקאית חוזרת ומתאוששת, בחזקת נס כלכלי כמעט.
נכון ליום כתיבת הטור, הבורסה שוב על 28,645, שזה מרחק יריקה משיא כל הזמנים (שנשבר עשרות פעמים) תחת שלטון טראמפ העומד על מעל 29,000 נקודות. שימו לב לשקף המתאר את חצי השנה האחרונה, ובדגש מיוחד על הזינוק מהשפל של אפריל. חשוב להדגיש, כי ביום בו עזב אובמה (ינואר 2017), עמדה הבורסה (אחרי 3 חודשי טראנסאקשן שמשקפת ציפית משקיעים לטראמפ) על כ-19,000 נקודות.
מדד הדאו
המדד הבא יהיה כמובן מדד האבטלה.
אז אחרי שבחודש פברואר, רגע לפני התפרצות הנגיף, הגיע המדד לשפל של כל הזמנים (המתועד) בכל הגילאים, מינים, גזע ורקע אתני על 3.5%, הגיעה הקורונה.
ובכן, בעקבות המשבר, האבטלה הגיעה לשיא של עשרות אחוזים, ובאמצעות חבילת הסיוע, שהציע הנשיא ואושרה בקונגרס, תחזיות האבטלה של חודש יולי (האחרון המתועד) נסגרו על 10.2 ולא 10.7 כצפוי, מסמן את היציאה (האיטית) מהמשבר.
לגבי התפשטות המחלה, הרגל הרפואית.
אין חולק שארה"ב נמצאת בחזית העולמית של נפטרים מקורנה, חלקו של הנשיא לא נפקד, ואי אפשר לגלגל (כפי שתיארתי בפודקסט שעשיתי עם טל שניידר פה) רק את הכדור הצידה (סין וארגון בריאות עולמי) ולמטה (מושלים) וזו בדיוק הסיבה שהוא (עדיין) מדדה בסקרים, או לפחות ברוב המכריע שלהם, אחרי ביידן, כי בסוף, זאת המשמרת שלו ואיך אמר פעם הנשיא הדגול טרומן, שתמיד ידע לקחת אחריות, The buck stops here.
החלק הזה בדיוק, מביא אותי לדון במינוח הפוליטי הנקרא: "הפתעת אוקטובר", או אם תרצו "החוזה העתידי של הנשיא טראמפ עם הציבור". הנשיא מפזר רמזים זה זמן מה, שהחיסון יהיה מוכן באזור אוקטובר.
לגבי החיסון שהובטח, ככל הנראה, עפ"י הודאת חברת פייזר, הוא יוצג בחודש אוקטובר. הפרסום הופיע במגזין פורצ'ן, לא כזה שנחשב לאתר קונספרטיבי.
את התמונה של טראמפ מפשיל את הזרוע ומקבל את הזריקה, כבר שמענו בראיון שלו עם ד"ר מרק סיגל, היועץ הרפואי של פוקס ניוז. לתמונה הזאת תהיה השפעה דרמתית על האמון של הציבור האמריקאי ביכולת לפתרונו של הנשיא בהקשר של הרגל הרפואית.
ורגע לפני שנשוב לצד הדמוקרטי, אני מבקש לטפל בכותרת לה קראתי על "אפקט ה – Deal Closure של טראמפ".
טראמפ הוא מחבר הרב-מכר, The Art of the deal, וכמי שניהל עסקה או שתיים בחייו, הוא מכיר היטב את המינוח Deal Closure או בעברית טכניקת "נעילת עסקה" בעולם העסקי.
מה היא אם כן נעילת העסקה (Deal Closure) עליה אנחנו מדברים?
נניח כי הבוקר יצאתם לדרככם, ושוטר (לא עלינו) תפס אתכם מתעסקים בטלפון, הגיש דו"ח הכולל קנס מכובד של 1000 ש"ח ועוד 10 נקודות. היום בבוקר, עוד לא הכרתם עו"ד לענייני תעבורה, כי מה לכם ולתחום ההתמחות הזאת ביום יום?
מה עושה אדם שכזה?
פונה לחוכמת ההמון ומפרסם פוסט בסגנון: האם מישהו מכיר עו"ד טוב לענייני תעבורה.
אחד מהחברים שלכם (נניח אני) כותב אז: אני ממליץ על עו"ד תותח, מס' 1 בתחום, הציל אותי עשרות פעמים ומתייג את העו"ד אדיר בנימיני. אתם לא מכירים את העו"ד, אבל החבר שלכם (זה אני) המליץ עליו, לכן אתם יודעים, כבר מראש, שכנראה אתם תסגרו איתו, אתם צריכים רק עוד את השפיץ הקטן הזה שנקרא: "נעילת העסקה".
לקוח אחד יחפש אם אתר האינטרנט נראה לו מכובד ועשיר, אחר ינסה לבדוק האם העלות הכספית מתאימה לו, ושלישי ינסה לחקור אודותיו ברשתות החברתיות, אבל את העסקה הזאת, אתם בסבירות גבוה תסגרו.
חזרה לנשיא טראמפ, הנשיא יודע שהוא צריך עוד את הדחיפה הזאת, הקטנה, כדי שהוא יוכל "לנעול את העסקה" מול אותם אלה שיודעים שהם לא יכולים להצביע לדמוקרטים, אבל לא אוהבים את אופיו הגס של הנשיא המכהן.
מה עושה הנשיא, כדי "לנעול" את העסקה?
טוב ששאלתם, זה די קשור אלינו. להערכתי בתחילת חודש אוקטובר (מי אמר ה – 6 לאוקטובר המציין את פריצת מלחמת יום כיפור לדוגמא?) יגיעו לגן הוורדים (אגב, זו הסיבה שלאבו-דאבי לא טס נתניהו, זכרו תמיד, יש חוזה בין הצופה בסרט "מלתעות" לבמאי. אנחנו לא מראים לכם את השיניים בהתחלה…) נציגי אבו-דאבי, ככל הנראה סודן ובחריין, כאשר הסגל הדיפלומטי הסעודי ושל מפרציות נוספות, ישמשו תפאורה להיוולדותו של "דמות הנשיא", מחולל השלום, האיש שהתחייב לדיל המאה, ועמד בו. (אגב, כותב שורות אלה, כתב כבר בשנת 2017, כי הסכם שכזה, בוא יבוא).
האמריקאי הטיפוסי שחי בפינסלבניה, או אוהיו, לא באמת חשוב או משמעותי שיהיה "שלום במזה"ת", אבל שנים "חופרים" לו על זה שמדובר במשימה בלתי אפשרית, כזו שאף אחד, אף פעם לא יצליח להשכין. רגע לפני מטס חיל האוויר, בלונים באוויר וחיוכים על חתימת החוזה שלום שיציג טראמפ, יציג המטה שלו את הסרטון שיקרא PROMISES KEPT ( יש כבר אתר ייעודי) ובו תוצג ההתחייבות שלו, זאת שנתן עוד בכנס איפא"ק בשנת 2016, להביא שלום אזורי.
התחייבות טראמפ לשלום אזורי
זה הפוליש שיתן הנשיא לתדמית הפרועה שלו, כמי שקורא למצביעים המתלבטים, שיודעים שלא יצאו להצביע לדמוקרטים, לצאת ולהצביע עבורו לניצחון בבחירות 2020.
חזרה לקשירת הקצוות הפתוחים, אלה של הדמוקרטים ושל תחזית ג'י פי מורגן, או למה יש לנו את הסימנים הראשונים המצביעים כבר כעת על ניצחון צפוי של טראמפ?
רוב הפרשנים, מסתמכים כמעט באופן עיוור על תוצאות של סקרים. לסקרים ישנם הטיות רבות, אחת מהן דווחה בכתב עת מדעי והובאה לאחרונה במאמר שפורסם בבלומברג כתופעת "הרפובליקנים הביישנים".
באווירה הרעילה שקיימת כיום, במסגרת התשובה למשל ששולח פרופסור במייל לסטודנט שלא מאפשר לו לקחת חופש מבחינה, (רק בגלל שהוא מזדהה עם ערכי BLM), ובכך מאבד את משרתו ומגורש עם תווית של גזען, או כרוז במשחק NBA שבסה"כ צייץ את (מה שנחשב כמובן מאליו) ALL LIVE MATTERES ופוטר מעבודתו, וישנם עוד אלפי מקרים שכאלה, כיצד ניתן לצפות שאנשים יתנו תשובה כנה ואמיתית לאדם שלא מכירים ושמחזיק את כל הפרטים עליהם?
מכון טראפלגר היה ה-י-ח-י-ד שזיהה ביום הבחירות, לא רק את ניצחונו של טראמפ, אלא כמעט במדויק את מספר האלקטורים (306 בפועל היה 304).
תחזית מכון טרפלגר
למה טראפלגר הצליח במקום שבו כ-ו-ל-ם נכשלו?
תודה ששאלתם, שאלה מצוינת ואשמח לענות…
המכון, מתייחס בחשדנות לתשובות של אנשים שנשאלים ישירות. לכן הוא פיתח מתודולוגיה במסגרתה השאלות שנשאלות כוללות כיצד השכן שלך יצביע, מה אתה חושב שיקרה, וכיוצ"ב.
הנה למשל דרך יצירתית במיוחד שחשף הסוקר הראשי של החברה לפני מספר ימים.
לאמריקאים, ספורט זה דת פוגשת אסקפיזם. בחצי שנה האחרונה חירבו להם את הספורט. קודם בגלל הקורונה, עכשיו בגלל הפוליטיקה. כתבתי בעבר על החלטת שחקני ה-NBA שלא לקיים משחק, וכיצד זה מתכתב עם ירידת הפופולריות של הענף.
והנה פיסת מידע מרתקת באדיבות מכון טראפלגר בשאלה ששואלים את הנסקרים:
האם תרצו שליגת המכללות תשוחק/תחודש?
מתוך אלה שלא החליטו, 63.8% אמרו שכן, הם רוצים. רוב עצום. זה מביא ליחס של 4 ל-1, סיכוי שיצביעו עבור טראמפ שדורש לחדש את הספורט.
מכיון שכך, החברה יכולה לווסת משקולות ומניפולציות על מספרים, באופן שיגדילו דרמתית את היכולת לנבא כיצד יצביע הנשאל. עוד תובנה חכמה של הסוקר, שזאת הסיבה שביידן מריץ מודעות מבוססות לקהל שוחר הענף, ומכאן שישנם נתונים חיצונים, כאלה שאינם מתיישבים בהכרח עם האסכולה המרכזית המתוקפת בכל סייקל החדשות, בארץ ובחו"ל.
הדמוקרטים, מבינים היטב, כי הטיגריס עליו הם רוכבים, מסוכן ויכול להביא להפסד שלהם בבחירות., זה מופיע להם בכל הסקרים ובכל קבוצות ההתמקדות.
שימו לב לשיח, הלא פחות ממדהים הזה, של דון למון וכריס קומו, אולי שני הסמלים הכי גדולים של רשת CNN, מדברים (סוף סוף) על "ההפגנות השלוות" ומכנים אותם "התפרעויות שחייבות להיפסק".
למה?
לא בגלל שזה רע לאמריקה, אלא בגלל שזה רע למפלגה הדמוקרטית ו-"זה מופיע בסקרים וזה מופיע בקבוצות המיקוד".
הם היו בבחינת החצב המסמן על בוא הסתיו. הדמוקרטים נכנסו לפאניק מוד (ככל הנראה, בגלל המחקרי עומק שלהם האמורים), ואחד אחרי השני, הם החלו לצאת ולגנות את האלימות ולהשתמש בה בשמה הנקוב, אלימות. אולי הדוגמא המעניינת ביותר היא ראש עיריית פורטלנד, העיר שבה למעלה מ – 90 יום יש את האי נחת עליו דיבר התובע באר, באותו שימוע בקונגרס.
אחרי שטד ויילר, ראש עיריית פורטלנד, יצא ותמך במשך חודשים בפורעים, המפרים את השלווה של תושביו, ואחרי שעוד במהלך השבוע שעבר הוא הספיק לשלוח מכתב באימייל לטראמפ, בו הוא כתב שאני לא צריך את עזרתך.
אלא מה היא? יומיים לאחר מכן, נרצח מפגין המזוהה עם טראמפ אצלו בעיר, כאשר מוקדם יותר, הגיעו אליו חברי אנטיפה ללובי אזקו את עצמם ודרשו את התפטרותו.
אז אחרי כל זה, עכשיו ראש העיר, "שולח יד" לנשיא טראמפ.
אבל לא רק הם, גם המועמד ג'ו ביידן, אותו מועמד שבמשך 30 יום, לא יצא לקמפיין, (למרות שאנחנו מרוחקים רק כחודשיים לפני הבחירות), גינה (לראשונה בפומבי) ויצא במסר שהוא נגד האלימות, ודורש להפסיק אותה באופן מיידי.
אבל הגינויים הללו מגיעים מעט מדי, ומאוחר מדי.
זה הביא אותי להסביר את הנעשה בתוכנית הטלוויזיה פה, שבצירוף עם ההסבר הכתוב כאן, את התמונה המלאה, של האופן בו אני מפרש את דרכו של טראמפ לבחירה המחודשת.
לסיום קרדיט. לא רבים היו אלה שחשבו, שבשיא אי הסדר החברתי, טראמפ יצליח להחזיר אליו את הציבור, אחד מהם היה אלעד רזניק, שכבר ביוני, ראה את הסיכון שברכיבה על גבו של נמר, והקדים את כולם, בהקשר של הכרעת הבחירות בפעם השנייה לטראמפ.
קובי ברדה הוא מומחה לגאו-אסטרטגיה והשפעת פוליטיקה אמריקאית על יחסי החוץ.
מלגאי של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה.
ברדה חוקר את התפתחותן של תנועות עממיות פוליטיות (Grassroots Movments) וכדוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת חיפה, עבודת הדוקטורט שלו
עוסקת באופן הקמתה של השדולה האוונגלית למען יחסי ישראל–ארצות הברית, כאשר לפני כן השלים בהצטיינות כתיבת תזה על הקמתה של איפא"ק.
קובי ברדה הוא מומחה לגאו-אסטרטגיה והשפעת פוליטיקה אמריקאית על יחסי החוץ.
מלגאי של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה.
ברדה חוקר את התפתחותן של תנועות עממיות פוליטיות (Grassroots Movments) וכדוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת חיפה, עבודת הדוקטורט שלו
עוסקת באופן הקמתה של השדולה האוונגלית למען יחסי ישראל–ארצות הברית, כאשר לפני כן השלים בהצטיינות כתיבת תזה על הקמתה של איפא"ק.
0
0
