0
0
בשעות האחרונות, מלאה התקשורת בניסיונות להבין את המהלך של הסגת כ – 2000 חיילי הכוחות המיוחדים האמריקאים מסוריה (אגב כ – 5000 חיילים אמריקאים יישארו לפי שעה בצד העיראקי של הגבול עם סוריה) וניסיונות להבין את המהלך שבוצע ולמה.
הרבה תאוריות נכתבו, והררים של מילים שנרמזו לפרמטרים דוגמת: ניסיון להציג ניצחון במדיניות החוץ אחרי בחירות האמצע, החשש מעימות חזיתי עם איומי הטורקים ועוד טיעונים שונים שבהחלט והיוו (אני מניח) פקטורים בעת קבלת ההחלטות, אך בהחלט לא רק…
כדי לנסות להבין את מדיניותה של ארה"ב במזה"ת בשנים האחרונות, יש לפתוח את העדשה ולעלות לגובה 20,000 רגל.
ידידי, סיוון ירט כתב עוד בשנת 2014, טור חשוב על הראיה האסטרטגית שנקרא "שנת סוס שמחה" המספק הצצה אל העתיד (שהפך מאז להווה) של התקפדותה של ארה"ב ונסיגתה מתפקיד השוטר העולמי (אותו החל אובמה בוידיאו המצורף), תפקיד אותו היא מילאה מאז תום ימי מלחמת העולם השנייה.
אבל למה כל זה בעצם קורה?
לפני שנצלול לעומקם של דברים וההתנהלות הבינ"ל הנוכחית של הנשיא טראמפ, נסקור בקצרה את הדוקטרינה של ארה"ב מאז תום ימי מלחמת העולם השנייה, אותה דוקטרינה שהנשיא טראמפ מאתגר בימים אלה ממש, מתוך הספר שיצא לאור בינואר 2019 בשם "המפתח להבנת טראמפ" אותו חיברתי.
מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה בניצחונה המפואר של ארה"ב, התיישבו הקברניטים האמריקאים בראשותם של הנשיא טרומן וג'ורג' מרשל, גיבור המלחמה, הגנרל שהפך למזכיר המדינה ב – 1947. לאחר ההבנה כי המיטוט של גרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה, הביא לתרחיש הכאוטי של הקמת המפלצת הנאצית, הציעה ארה"ב, שכחלק מהשיקום מחדש של המדינות באירופה וביפן, היא תפרוס את חסותה ותגן על מדינות אלה שנאלצו להתפרק מעוצמתן הצבאית.
כמנצחת הגדולה של המלחמה, כוננה ארה"ב סדר עולמי חדש, שמטרתו העיקרית הייתה להביס את ברה"מ במלחמה הקרה שהתפתחה לאחר מלחמת העולם השנייה.
ביולי של שנת 1944, שהיה ברור שהמלחמה תסתיים במפלתו של הציר הנאצי, ריכזה ארה"ב 44 מדינות בברייטון -וודס בארה"ב ושם היא הציגה בפניהם דיל חדש שכלל את האפשרות לקבל גישה אל השוק האמריקאי הענקי לסחורות שלהם, השענות על כח השיטור הימי של נושאות המטוסים האמריקאיות שיבטיחו את חופשיות הסחר והתנועה בימים ובאוקיאנוסים, וגישה לקבלת דלקים וחומרי אנרגיה בהתבסס על סחר וללא צורך בכיבוש של טריטוריות להבטחת ההספקה השוטפת של מקורות האנרגיה.
התמורה שאותה נתבקשו לתת אותם המדינות היא ההצטרפות לצד האמריקאי ולהתיישר כבנות ברית, במהלך שאמור היה לחבוק את רוסיה ולשמר את האינטרסים האמריקאים בכל רחבי העולם.
אבל הצורך האובססיבי של ארה"ב וההתמכרות שלה לזהב השחור, שהכתיבה בין היתר את הצורך שנולד מאותה ועדה אמורה, הגיעה לקיצה לפני מספר שנים.
אי אפשר להבין את השינוי בקונספציה האמריקאית, הגוזרת את הדרך בה אמריקה מסתכלת על העולם, מבלי להבין את השינוי העצום שעבר משק האנרגיה האמריקאי.
וכדי להבין את השינוי, נסתכל על התופעה החשובה ביותר של השנים האחרונות והיא: פצלי השמן.
פצלי שמן הם נפט במצב מוצק שנמצאים בסלע שעומקו 400-500 מטרים מתחת לפני הקרקע, ועל מנת להפכם לנוזל, נדרשת התערבות של חימום ממוקד וממושך.
טכנולוגיות קידוח אופקי וטכנולוגיות פרקינג (Fracking) שפותחו בשנים האחרונות, מאפשרות הפקה כלכלית של גז ונפט ממאגרים שלא היו כדאיים עד עתה.
דוגמא למה שזה עשה לכלכלת צפון דקוטה בגרף המצורף, המאפשר לראות את קצב הגידול של תפוקת חביות הנפט היומית במדד ה- barrels of oil per day) BOPD).
צמיחת שאיבת הנפט בצפון-דקוטה
המדובר בעליה מסחררת מאזור ה – 100,000 חביות ביום בשנת 2004 מעל 1.2 מיליון חביות בשנת 2016.
אך מנתונים אחרונים שפורסמו בחודש נובמבר 18, ארה"ב עקפה את רוסיה וסעודיה בשאיבת נפט, ועלתה לתפוקה של כ-11.6 מליון חביות נפט ביום.
דו"ח של "ריסטד (Rystad) אנרגיה", מעריך כי ארה"ב עומדת על המספר העצום של 264 מיליארד עתודות של חביות נפט. המספר כולל נפט בשדות הקיימים, בפרויקטים חדשים, בתגליות אחרונות וכולל גם תחזיות לגבי שדות שטרם התגלו.
על השינוי שחוללו פצלי השמן בכלכלת הנפט של ארה”ב ניתן ללמוד מהגרף הבא.
צפון דקוטה עליה בהכנסות
העמודות הכחולות מייצגות את מספר החביות שנשאבו לאורך השנים במדינת דקוטה הצפונית, הקו האדום הוא דירוג תוצר המקומי הגולמי לנפש של צפון דקוטה – בשנת 2000, אז היו רק 7 מדינות עניות יותר מצפון דקוטה בארה”ב, ב-2014 יש רק מדינה אחת עשירה ממנה.
ואין כמו הטבלה הבאה להבין את העושר הטמון במרבצי הנפט של פצלי השמן בדו"ח RYSTAD:
עושר נפט בעולם
כתוצאה מהפקת הנפט מפצלי השמן, לארה"ב יש כעת יותר עתודות נפט מרוסיה, השנייה בטבלה. ברוסיה, לפי הדו"ח 256 מיליארד חביות נפט בלתי מנוצל. המדינות הבאות ברשימה אחרי רוסיה מבחינת כמויות הנפט הם: ערב הסעודית, קנדה, איראן, וברזיל.
ב – 18.12.15, אישר הקונגרס את החוק שמאפשר יצוא של הנפט לאחר 40 שנות איסור (מתוך מחשבה בשעתו ולפני גילוי הפצלים ופיתוח התעשייה, שחשוב שארה"ב יהיו עתודות הנפט ולהימנע מתלות בצד ג') אחד מנושאי הבחירות החשובים בקמפיין לבחירות לנשיאות בשנת 2016, היה המשך פיתוח תעשיית פצלי השמן וזאת עקב טענות על זיהום סביבתי ופגיעה סביבתית. בזמן שטראמפ תומך מלא בהמשך פיתוח הטכנולוגיה כפי שצוטט בכנס בפני שדולת האנרגיה בקולורדו, קלינטון הביעה את רצונה להכביד את הרגולציה בנושא הפקה בשיטה זו.
עוד הרחבה על פצלי השמן והתפקיד החשוב שלהם בוידיאו המצורף שעשיתי באולפן בחירות האמצע:
אם כן, שעה שאנחנו מבינים כי קיימת אסטרטגיה אמריקאית החוצה משטרים ומבוססת על גורם רב עוצמה (תעשיית האנרגיה) לשינוי תפקיד המשטור של ארה"ב בעולם, נשאר לנסות ולהבין זאת בראי ההחלטה של טראמפ.
לאנשים יש נטייה לייחס את הפעולות של טראמפ לקפריזיות, או חוסר תכנון וחשיבה, ונשאלת השאלה האם זה נכון?
עוד בתחילת הקמפיין של טראמפ באוגוסט 2015, התחייב (אז המועמד הטרי) טראמפ כי הוא ימשוך את הכוחות מפעילות במזה"ת.
לפני כשמונה חודשים הוא הצהיר כי הוא ייסוג מסוריה אך לא סיפק תאריך לנושא.
בפועל, ההשארה של כ – 2000 חיילים מהיחידות המיוחדות של צבא ארה"ב בסוריה, עוררה אי נחת אצל הנשיא, וזאת משום העובדה כי הוא לא עמד בהבטחתו להסגת הכוחות מסוריה, כפי שהתחייב במהלך הקמפיין. מכיוון שטראמפ עושה כל שביכולותו לעמוד בהבטחות הבחירות שלו (ככל שתלוי בו, למשל החומה לא תלויה רק בו ולכן הוא נאלץ לחפש פתרונות יצרתיים כמו הקמת החומה ע"י הצבא) הוא לא התכוון להשאר עוד הרבה זמן בסוריה, וזאת למרות לחץ מסיבי שהפעיל עליו מזכיר הביטחון שלו הגנרל מאטיס.
כדי להמשיך ולהצדיק את השארותו בסוריה, הצהיר הנשיא בסוף חודש נובמבר כי:" ישראל היא אחת הסיבות להשארותנו בסוריה"
טראמפ – ישראל סיבה להשארותנו בליגה
אמירה שכזו, היא לא פחות מפיגוע אסטרטגי עבור ישראל. הגם שאני מאמין שהיא נעשתה בכוונות טובות של הנשיא וכוונה לבסיס שלו מתוך כוונה ודאגה לישראל, ההצהרה הזאת עשתה נזק עצום לישראל, ככל שלא הייתה מתקיימת הנסיגה. מאז הקמת מדינת ישראל, הכלל המנחה של תפיסת הביטחון שלה הייתה כי ישראל סומכת על עצמה ואיננה מחפשת חסות/הגנה של מדינות אחרות. זאת ועוד, חלילה אם היה מקרה של התנגשות מזויינת, כפי שהייתה בשעתו עם כח ווגנר הרוסי עליו כתבתי, וארונות החללים היו חוזרות הביתה בשם ההגנה על ישראל, הרי שהיה מדובר בנזק עצום למדינת ישראל ומערכת היחסים של ישראל וארה"ב.
אשר על כן, ולאור ההצהרה (הבעייתית מאוד לישראל) של הנשיא, ובנסיבות שנתקיימו, הנסיגה המתוככנת הזאת (שהיא רעה מאוד לאינטרסים של ישראל במרחב למען הסר ספק), עדיפה מהשארות תחת הסעיף: "דאגה לישראל".
ולסיום הערה חשובה לכל מי שמנסה לפענח/לפצח את התנהלות טקאמפ בהקשרה לישראל.
דונאלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב.
ההתחייבות הראשונית שלו היא לבוחר האמריקאי המגולמת במדיניות AMERICA FIRST. כאשר טראמפ שבאופן בסיסי בהחלט בעד ישראל, ובאופן מעשי מחוייב לציבור הגדול ביותר שתמך בו (הציבור האוונגלי), מסנכרן את הפעילות בכל הקשור לטובת ישראל, הוא עושה זאת ונסיבותיו עימו. כאשר מגיעה התנגשות בין ערכי ליבה אחרים, ישראל תזוז הצידה, ממש כשם שממשלות ישראל לדורותיהן פעלו באינטרס של מדינתם שלא עמד בקנה אחד עם המדיניות והאינטרסים האמריקאים (למשל עסקת מכירת הפלקון לסין). אני מציע לשפוט את המעשים של הנשיא הזה במשקפיים של "ריאל פוליטיק" ואז להבין טוב יותר את הפעולות שלו, ולא דרך הפילטרים שאותם אנו צורכים את החדשות.
בקרוב הספר "המפתח להבנת טראמפ" שיאפשר לקוראיו לקבל את מפת הדרכים להבנת דפוסי הפעולה של הנשיא ה – 45 של ארה"ב.
נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר
