מודעות פרסומת
טקס השבעת השופט קאבנו

למה הדמוקרטים חושבים שהשבעת השופט העליון קבאנו מחייב את שינוי החוקה?

0 0
Read Time:5 Minute, 4 Second

ההליך הארוך והמייגע אותו עבר השופט ברט קאבנה בוועדת המשפט של הסנאט, הליך בו הועלו נגדו האשמות כי בתקופת לימודיו בתיכון ובאוניברסיטה, תקף מינית נשים, נבדק ע"י ה – FBI ומשלא ניתן היה להוכיח מעל לכל ספק, כי אכן הייתה תקיפה שכזו,  הסתיים ההליך בהצבעה באישור מועמדותו לסנאט.

אבל המינוי של השופט קאבנה, הצית ויכוח עתיק על דרך הבחירה בארה"ב, הליך המוגן בחוקה האמריקאית אותה כתבו האבות המייסדים של האומה.

הפרק הראשון לחוקה מחייב ייסודו של קונגרס בן שני בתים המורכב מסנאט ומבית נבחרים. הסנאט מורכב מנציגי המדינות, שלכל אחת מהן, קטנה כגדולה, יש אותו הייצוג (שני סנאטורים). בבית הנבחרים הייצוג למדינות הוא יחסי בהתאם לאוכלוסייתן. הסעיף הראשון מחייב את המדינות להשגיח על הבחירות הפדרליות, אך מסמיך את הקונגרס להתקין לכך תקנות. ב-1842 הנהיג הקונגרס את שיטת חלוקת המדינות למחוזות בחירה לקונגרס. בית המשפט העליון נדרש מאז כמה פעמים לדון בטיבם ובצדקתם של אופני חלוקה שונים.

בימים האחרונים, פרסמה הילרי קלינטון מאמר הנושא את השם American Democracy Is in Crisis , כאשר המסקנה העיקרית הרלוונטית לטור הזה היתה הייתה הקריאה שלה להחליף את השיטה הקיימת בחוקה, הנשענת על שיטת נציגי המדינות או באנגלית -"אלקטורל קולייג'".

ראשית, ולפני שנעבור לדיון הנוכחי, חשוב "לישר קו" לגבי השיטה הרלוונטית.

ארה"ב היא פדרציה של מדינות (ברית הארצות אם תרצו…), כאשר לצורך נושא הבחירות, יש בארה"ב 50 מדינות ועוד מחוז בחירה אחד (וושינגטון הבירה).

גודלן של המדינות מתחיל מוויאומינג שלה בסביבות 580 אלף תושבים ועד קליפורניה עם גודל של מעל 38 מליון. לכל אחת המדינות מבנה עצמאי לחלוטין עם מושל (נשיא ברמת המדינה שגם המפקד של ה"צבא" המקומי-משמר לאומי), קונגרס (סנאט ובית נבחרים) ומערכת משפטית עד ביהמ"ש העליון של אותה המדינה. האתגר של האבות המייסדים של האומה האמריקאית: לבנות מערכת פוליטית שתאפשר מצד אחד שיוויוניות (עבור מדינות קטנות) אבל משקל עודף לגודל וחשיבות המדינות (עבור הגדולות).

והנה האתגר? איך תחבר בין אינטרסים של מדינה קטנה לגדולה שיהיו מוכנים למסור את הניהול הכללי לבוס אחד (הנשיא) ע"ח ויתור מחלק של האוטונומיה מדינתית שלהם?

פה מונחת הליבה של שיטת האלקטורים.

כל מדינה תתחיל עם בנק קבוע של אלקטורים (וואיומינג למשל עם המינימום של 3 אלקטורים) ושאר האלקטורים יתווספו בהתאם למפקד אוכלוסין שנעשה אחת לעשר שנים שנתן לקליפורניה 53 אלקטורים למשל. המדינה מייפה את כח האלקטורים (ברוב המדינות זה שיטת המנצח לוקח הכל) לבחור את הנשיא כמייצגי המדינה הרלוונטית. בשיטה זו, מחוייב הנשיא לגוף הבוחרים שהם אם תרצו, דירקטורים בדירקטוריון של נשיאות ארה"ב.

זו הסיבה למה המועמדים עורכים קמפיינים ומשקיע המון זמן ואנרגיה בכל ארה"ב ולא רק במקומות בהם יש כמות משמעותית של קולות.

שיטה כזו מפחיתה בצורה דרמטית את אלמנט הונאות של הבחירות,כאשר במקומות מסויימים קל להביא מצביעים מתים להצביע שנערמים לסך הכללי של הקולות, בעוד שבשיטה הזו, קשה לדעת מי תהיה מדינת מפתח ולוגיסטית קשה יותר לזייף בהרבה מדינות מבחירה אחת.

ככה למשל, בבחירות האחרונות, הצביעו תושבי וויסקונסין למועמד רפובליקני לראשונה משנת 84 ובפינסלבניה ובמישגן לראשונה משנת 88. סך הכל 5 פעמים לאורך חיי המשטר האמריקני שהמפסיד ב"פופילר וואט" זכה בנשיאות.

עד כאן ההסבר על השיטה, כעת חזרה לימנו אנו והקמפיין להחלפת השיטה.

קיימת טענה כי נושא הבחירה  באמצעות אלקטורים הייתה כי האבות המייסדים התחלחלו מהמחשבה, ש- "בורים" ו -"כפריים " (לנשים ועבדים לא הייתה זכות הצבעה בשלב הזה) יקבלו כח לבחור את נשיא המדינה. אשר על כן , הם יצרו את החציצה הזאת שהאלקטורים, ג'נטלמנים לבנים ומכובדים, בעלי חוות העבדים, יפעילו שיקול דעת נעלה יותר לבחירה של נשיא.

הטענה הזאת היום הפכה לדלק הפרוגרסיבי שמניע את הגללים לדרישה לשנות את החוקה האמריקאית. 

הנה הציוץ של המועמדת הדמוקרטית פרוגרסיבית למושב ה – 14 של ניו – יורק (עליה ניתן לקרוא פה) אלכסנדריה אוסקזיו קורטאז, שכמיטב המסורת הודהד עם המסר של ביטול בגלל מסורת של עליונות לבנה של בעלי עבדים ככוח המשחית את אמריקה.

טיעון נוסף שמבקש לשנות את מבנה הסנאט, מדבר על כך שאין מקום עוד לשיוויוניות של שני סנטורים לכל מדינה וזאת בגלל העובדה כי הריכוז של כ- 75% מהאוכלוסיה, מרוכז ב – 15 מדינות גדולות, בעוד ששאר 35 המדינות מייצגות בסך הכל 25% מהאוכלוסייה האמריקאית, מה שמייצר הטייה עודפת לייצוג רפובליקני.

ההמשך של הטענה הזאת היא שהסנאט איננו מייצג הלכה למעשה את רצון הבוחר, ומכאן הבחירה בשופט קאבנה לא מייצגת באמת את רצון העם.

פיזור תושבים עפ"י מחוזות

טענה זו, כפי שמייד אוכיח, היא טענה שלכל הפחות "מהונדסת" למטרות נקודתיות של ניצחון בבחירות, ולדעתי הצנועה, עשויה לחרב את הפדרציה האמריקאית, אם אכן תתממש. 

ראשית, הסנאט מייצג את המדינות ולא את התושבים. זהו העיקרון עליו הוקמה המדינה כפי שהוסבר למעלה, רוצה לומר, הסנטורים הם המדינות בעוד בית הנבחרים הם התושבים (וזו הסיבה להבדלים בכמות המושבים המוצעים בבית הנבחרים). 

שנית, תהליך הזה, בו מציעים את החלופה "המהונדסת" הזו, מנסה להראות את חוסר ההגיון בהתאם למדינות שנמצאות בעיקר באזורי מרכז המדינה וכוללות מדינות זעירות דוגמת וואיומינג, נברסקה, מונטנה, אידהו וכו'… המייצגות בצורה עודפת את המפלגה הרפובליקנית. איך שהוא, אותם הטוענים, מעדיפים להתעלם מכך שגם בצד הדמוקרטי יש מדינות זעירות דוגמת רוד איילנד, ניו המפשייר, וורמונט וכו' שגם הן מזכות את המדינות שלהם ב – 2 סנטורים, כי ככה נבנתה החוקה…..

שלישית והחשוב ביותר לטעמי, לא מהנדסים שיטה עפ"י המחשבה שבנקודת זמן מסוימת נראת ככזו שתוכל לייצר רווח פוליטי נראה לעין. מדינות ותושבים מחליפים צבעים ומפלגות פוליטיות ולקחת חוקה שפועלת בצורה כ"כ טובה, למעלה מ – 200 שנה מאז שנכתבה, יכולה למוטט את כל ההסדרים הפוליטיים והחברתיים הנגזרים מעצם היות ארה"ב איחוד של מדינות. צריך לזכור שלא תמיד מדינות היו אדומות או כחולות, כולל אלו שנחשבות סופר דמוקרטיות או סופר רפובליקניות. ככה למשל ב – 1948 הנשיא הדמוקרטי טרומן, הפסיד את מדינת ניו – יורק לדוואי הרפובליקני, וב – 1976 בחרה טקסס הרפובליקנית את קרטר  הדמוקרטי כנשיא ארה"ב.

לסיום, התחושה שלי כמי שעוקב מקרוב אחרי הפוליטיקה והחברה בארה"ב כי מה שמכנה הצד הפרוגרסיבי "רזיזטינג" (התנגדות) משאיר כל פעם את השלב הקודם, כגרסא חיוורת של זו הנוכחית.

אם פעם הם הורידו פסלים, התנגשו בכוחות שיטור ברחובות ורדפו את כל מי שדעתו שונה משלהם, כעת זה עבר למהלכים (לפי שעב סימבוליים ) של הפיכה ומרד אזרחים, צפו בסרטון המצורף ממדרגות ביהמ"ש העליון בארה"ב….

 

נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר

 

 

About Post Author

קובי ברדה

קובי ברדה הוא מומחה לגאו-אסטרטגיה והשפעת פוליטיקה אמריקאית על יחסי החוץ. מלגאי של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה. ברדה חוקר את התפתחותן של תנועות עממיות פוליטיות (Grassroots Movments) וכדוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת חיפה, עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באופן הקמתה של השדולה האוונגלית למען יחסי ישראל–ארצות הברית, כאשר לפני כן השלים בהצטיינות כתיבת תזה על הקמתה של איפא"ק.
Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleepy
Sleepy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
0 %
מודעות פרסומת

About קובי ברדה

קובי ברדה הוא מומחה לגאו-אסטרטגיה והשפעת פוליטיקה אמריקאית על יחסי החוץ. מלגאי של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה. ברדה חוקר את התפתחותן של תנועות עממיות פוליטיות (Grassroots Movments) וכדוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת חיפה, עבודת הדוקטורט שלו עוסקת באופן הקמתה של השדולה האוונגלית למען יחסי ישראל–ארצות הברית, כאשר לפני כן השלים בהצטיינות כתיבת תזה על הקמתה של איפא"ק.

Average Rating

5 Star
0%
4 Star
0%
3 Star
0%
2 Star
0%
1 Star
0%

השאר תגובה