0
0
בפסח פרסם העיתון ה-"ניו יורק טיימס " קריקטורה אנטישמית במהדורה הבינלאומית שלו. הדימוי המתועב הציג את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כעיוור החובש כיפה, כאשר אותו מושך כלב עם הפנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומגן דוד על צווארו. קובי ברדה, העומד בראש תוכנית גל למנהיגות קהילתית, במרכז האקדמי למשפטים ומדע בהוד השרון, והיה האדם הראשון שהביא את תשומת הלב לקריקטורה המבזה במדיה החברתית. הודות למאמציו, יחד עם מספר דיפלומטים ישראלים, חברי קונגרס אמריקנים וארגונים יהודיים שהצטרפו לגינוי, פירסם העיתון התנצלות ביום ראשון שעבר, והערה נוספת במהדורה הבינלאומית ביום שני. ביום שלישי, מאמר מערכת כינה את הקריקטורה "כמזעזעת" וכי "הופעתו מראה את הסכנה של אנטישמיות. למחרת, הודיע טיימס כי העורך שבחר לפרסם את הקריקטורה ננזף , וכי העיתון ביטל את החוזה עם חברת הסינדיקציה שסיפקה את הקריקטורה.
ה – "טיימס" יעדכן גם את הדרכה שלו, כולל התמקדות באנטישמיות, על פי מזכר שנשלח לעובדי המו"ל של העיתון ע"י המוציא לאור היהודי AG Sulzberger. העיתון גם לא יפעיל עוד קריקטורות מאוגדות של אמנים שאין להם קשר ישיר עיתון. בהתייחסו לקריקטורה כאל "פוגענית", אמר זלצברגר כי "הקריקטורה פורסמה על ידי עורך הפקה יחיד שעבד ללא פיקוח נאות". העיתון משנה גם את נהליו כדי להבטיח שהמצב לא יחזור על עצמו. "למרות שהובטח לי כי לא היה שום זדון מעורב בטעות זו, נפלנו בהרבה מהסטנדרטים והערכים שלנו במקרה זה", כתב.
תחום ההתמחות של מר ברדה הוא הפוליטיקה האמריקאית והקשרים בין ישראל לארה"ב. הוא כתב תזה על הקמת איפא"ק, ופרסם את הספר הראשון שנכתב בעברית על דונלד טראמפ, המפתח להבנת טראמפ. דיברתי עם קובי ברדה ביום חמישי שעבר.
מגיע לך הרבה קרדיט על התראה של העולם על הקריקטורה הזו.
היה לי הרבה כיסוי בישראל, אבל אין לי דריסת רגל בתקשורת האמריקנית, ולא קיבלתי שום קרדיט על הבאת ההתנצלות המקורית. ראיתי במקרה את הקריקטורה על העדכון של טוויטר של אחד החברים שלי, ג'וני סבג, שתקף את הטיימס וכתב, "זה לא אנטישמי?" אבל אף אחד לא הרים את זה. כשראיתי את זה, החלטתי שצריך לעשות משהו. העובדה שהקריקטורה היתה במשך 24 שעות בלי שמישהו מחה היתה מה שבאמת הפריע לי, ולכן רציתי לשלוח מסר ברור שזה לא מקובל.
מה היה הצעד הראשון שלך?
הדבר הראשון שעשיתי היה לחלוק את הקריקטורה במדיה חברתית ולבקש מאנשים לעשות כמוני. הקריקטורה שותפה אלפי פעמים. תייגתי גם כל אחד שיכולתי לחשוב עליו בפוליטיקה האמריקאית. אחר כך שלחתי לקונסול הכללי דיין הודעת טקסט המבקשת ממנו את עזרתו. הוא היה זה שניגש אל הטיימס ודרש התנצלות. השתמשתי גם בעמדה שלי כדובר של הליגה המקצועית של הכדורגל הישראלי כדי לבקש את העיתונאים שאיתם יש לי קשר שיפנו לעיתון הטיימס. אני גם שלחתי את הקריקטורה לאחד מעוזריו של חבר הקונגרס לי זלדין ותייגתי כמעט כל אמצעי תקשורת שמרני. הרעיון היה למשוך תשומת לב לקריקטורה כדי שיהיה אפשר להפוך אותה לסיפור, כדי שאנשים יבינו שהטיימס עשה משהו לא בסדר. לא כולם הסכימו איתי בהתחלה. כמה אנשים אמרו לי שאין שום "סיפור", כולל כמה עיתונאים ישראלים מכובדים שחשו שזה קריקטורה לגיטימית. אבל בסופו של דבר הרבה אנשים הבינו שזה רע.
מה היה כל כך פוגע בקריקטורה?
היו לה את כל הסימנים של דר שטירמר ב -1939. לצרף כיפה על ראשו של לא יהודי, היא טקטיקה ישנה שהועברה על ידי הנאצים בתעמולתם. בכל פעם שרצו לתאר את הלא יהודי כמושפע על היהודים, הם שמו עליו סמל יהודי. הנשיא טראמפ, חובש משקפי שמש, מעיד על כך שהוא עיוור למציאות, וזקוק לכלב ראייה שיוביל אותו. הוא גם לבוש בחליפה שחורה כדי להבהיר שהוא חרדי, וזה גם מה שהנאצים עשו, כל היהודים דומים וכולם יחד באותה קטגוריה.
אחרי זה יש לך את הציור של נתניהו ככלב, שאמור לאפיין אותו תת אנושי. המוסלמים עושים את זה הרבה בימים אלה, אם כי בדרך כלל הם משתמשים חזירים וקופים במקום. ובואו לא נשכח שהאמן נתן לנתניהו אף גדול, שתמיד שימש בקריקטורות אנטישמיות. והוא היה מתואר כמו כלב תחש, שהוא זן המשמש לציד. אז יש לך את רקע כתום, צהוב ואדום, צובעת צבעים המעלים ארמגדון. האמן הפורטוגלי הכליל כמעט כל קלישאה אנטישמית שהוא יכול היה לחשוב עליה.
למחרת היום מישהו שלח לי את הקריקטורה השנייה של נתניהו, שעשה את הסיבוב שבו הוא לוקח את עצמי על הר סיני, ולא ראיתי שום דבר מעורר התנגדות, למרות שבאמת לא הבנתי מה הקריקטוריסט מנסה להגיד. "זה בסדר, "אמרתי. "אין בזה שום דבר אנטישמי, זה רק ביקורת פוליטית". אבל הראשון היה ממש מתוך דר שטירמר.
תיארת את הקריקטורה בצורה יפה מאוד, אבל האם מדובר במקרה חד-פעמי?
הניו יורק טיימס משתמש בקריקטורות מסינדיקציה, וחלקם רע בדיוק באותה המידה. היית יכול לחשוב שבעולם של היום, קריקטורות מהסוג הזה יכולות להופיע רק בעיתונים ערביים/מוסלמים העוינים את מדינת ישראל, אבל זה כעובדה לא המצב.
הרבה אנשים מחשבים את העיתון כנשלט ע"י יהודים, אבל עדיין הם מפרסמים קריקטורות אנטישמיות
אחלק את תשובתי לשני חלקים. ראשית, המו"ל לא מתיישב ובודק כל קריקטורה ומחליט מה ייכנס ומה לא בכל יום, בכל אחת מהמהדורות ובכל אחד מהמדורים. יחד עם זאת, אני הייתי מצפה ממי שמנהל את העיתון שייערוך חשבון נפש עמוק בתוך המצפון שלו ולשאול את עצמו איך דבר כזה קורה? החלק השני נוגע דווקא לקוראים של העיתון. איך אף אחד לא שם לב לקריקטורה הזאת במשך למעלה מ – 24 שעות? כיצד הפכנו לעיוורים בכל הקשור לקריקטורות אנטישמיות?
מה היא התיאוריה שלך לכהות החושים של אותם אנשים?
אני חושב שזה קודם כל ולפני הכל קשור בעובדה שהליברלים ובמיוחד הפרוגרסיבים מתייחסים לטראמפ ולנתניהו כסוג של מפלצת דו-ראשית. הייתי לאחרונה במסגרת לימודי בתוכנית רודרמן ליהדות ארה"ב בסיור בעיתון היהודי הפוורוורד בניו-יורק, שהוא עיתון ליברלי יהודי. הבעיה הגדולה ביותר כיום עבורם היא הזהות הזאת בין מדינת ישראל לנשיא טראמפ, יותר אולי מכל נשיא אחר בהיסטוריה, והם לא מסוגלים לסבול את זה. אז אני אמרתי להם :"אני לא אמריקאי, אתם הצבעתם עבורו. כשם שאני לא הצבעתי עבור נתניהו והוא ראש הממשלה שלי". וברצינות, מה אתה מצפה שממשלת ישראל תעשה בהקשר של ניהול מערכת יחסים, כאשר הממשל הזה כל כך ידודותי לישראל. טראמפ עושה דברים טובים לישראל והישראלים בגלל זה מעריכים אותו. אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה, יש אנשים שיעשו כמעט כל דבר בכדי להפטר מהנשיא טראמפ. מאות אלפי אנשים ראו את הקריקטורה הזאת, והם לא מצמצו.זה באמת נוראי שכל כך הרבה שעות זה פשוט עמד שם ואנשים היו עיוורים לכך.
ואז אתה דיברת וכל כך הרבה אנשים בכל העולם הצטרפו אלייך
אבל חשוב על זה רגע: האדם שהתחיל את כל המהלך בגלל לא היה אמריקאי!
הוא היה ישראלי!
אמריקה מתחילה להיות מקום מפחיד. דברים שהיו בחזקת לא יאמנו לפני מספר שנים הפכו למיין סטריים. אני לא מדבר על השקפה פוליטית, האם קומניזם או סוציאליזם הם פתרונות ראויים. אני מדבר איתך על זה שמשהו יכול לדבר על "הבנג'מינז (הכוונה לשטרות של 100$ של חברת הקונגרס עומאר ק.ב) " ועל זה שהיהודים שולטים בעולם, שנותן לגיטמציה לרדוף אחריהם ולצוד אותם. הניו יורק טיימס הכשיר את "פרוטוקלים של זקני ציון". היהודים הם אלה שדוחפים את אמריקה למלחמות, והם אלה השולטים בהם.זה מוביל בהכרח לאפשרות ההגיונית של להיפטר מהם. זוהי האזהרה שצריכה להעיר את כולם פה. כמשהו מבחוץ אני יכול להסתכל בצורה אחרת ומה שאני רואה מאוד מטריד אותי.
אם רוב האנשים לא שמו לב לקריקטורה הזאת, אז מה הנזק שבכלל נעשה? למה לעורר עניין מזה?
לא. הבעיה היא שזה מאפשר לבנות את חוסר הסובלנות. זה כמו הניסוי המפורסם של הצפרדע, כאשר שמים אותם בתוך קערה עם מים ולאט לאט מעלים את הטמפרטורה. הצפרדע יכולה להתאים את עצמה לנסיבות חום משתנות, אבל לבסוף היא תמות, בגלל שהחום יהרוג אותה לבסוף.
הבעיה באמריקה היא שכולם מתאימים את עצמם למעלות החדשות של האנטישמיות ולא עוצרים את זה, ומעט האנשים שכן עושים זאת, לא מצליחים לקבל את הבמה הראויה להשמיע את קולם.למרות זאת, באופן די אירוני, אדם עלול עוד להרצח בגלל משהו שכתב ברשתות החברתיות. זה מתחיל להראות כמו שהמשטר הנאצי, לפני שהתחיל להכניס אותנו לתאי הגזים, כשעלו בשנת 1933 לשלטון, הם התחילו בצעדים מקדימים של הכשרת הלבבות וזאת באמצעות קריקטורות מהסגנון הדומה לזה שהופיע בטיימס. כמי שחוקר את המערכת האמריקאית, אני רואה סימפטומים דומים של המצב ההוא בפלגים מסויימים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית ובשלוחות חברתיות דוגמת אוניברסיטאות, התקשורת והאליטות הליברליות, שהרשו לעצמם להגיע למחוזות שלא חשבתי שאי פעם יגיעו. מאז ההשבעה של הקונגרס ה – 116 בשלישי לינואר, שלושת הנשים השטניות הללו (אלכסנדרה אוקוסיו -קורטאז, אילין עומאר וראשידה טאליב) , החלו לתקוף את ישראל עד הנקודה שבה היו"ר ננסי פולוסי מהמפלגה שלה לתמוך בהצעה שתגנה את עומאר, הצעה שנוסחה ע"י קונגרסמן דמוקרטי. המפלגה נחטפה ע"י חבורה קיצונית פרוגרסיבית. זאת האווירה שאפשרה שאפשרה להיות מפורסמת בעיתון כמו הניו יורק טיימס, מבלי שאף אחד ממאות האלפים שראה את זה טרח להרים דגל.
למה אתה חושב שהליברלים הפכו כל כך אנטגוניסטים כלפי ישראל?
כשזה מגיע לפוליטיקת זהויות, השמאל הליברלי אימץ את האיסלאם לחיקו, מבלי להבין עד תום את ההשלכות של המעשה. כפי שראינו שהתפתח עוד משנות ה – 60, הפוליטקלי קורקט איפשר לכל אינדבדואל או קבוצה אתנית לזהות את עצמו בכל דרך שירצה, ומקום שאפשר לו להגדיר את עצמו באופן שבו הוא בוחר.זאת הדרך היחידה בה אתה יכול לאחד קבוצות שונות שאין להם בהכרח מן המשותף. בהפוך מהמפלגה הרפובליקנית, שזוהתה באופן מסורתי במהלך השנים כמפלגה של גברים לבנים פרוטסנטים.הבעיה של המפלגה הדמוקרטית היא בתצריף של החלקים השונים בפאזל בימנו אנו שכולל סופר מרקט של דעות וזהויות, שאין להם בהכרח מכנה משותף. זה הוביל למצב שבו הכוכב דרך עבור המוסלמים שהפכו לדגל של השמאל הליברלי. הבעיה היא שאותם מוסלמים החלו לתקוף חלקים אחרים בתצריף הזהויות של המפלגה הדמוקרטית. זה משהו שאנשים לא מצליחים להבין. בגרמניה הנאצית גם התחילו בהתחלה עם זיהוי יהודים וקבוצות מיעוטים אחרות.
אתה יודע שלרוב מאשימים יהודים וישראלים שכל דבר הם ממהרים להשוות לנאצים?
בוודאי, אבל אתה יודע מה? אני חושב שהעונש הגדול ביותר של המפלגה הדמוקרטית תהיה בסוף ההתמוטטות של הערכים של עצמם. השימוש של פוליטקלי קורקט כדבק שמצליח להחזיק את כל המיעוטים הללו יחד. אני רואה כיצד ננסי פולסי נאבקת נגד הפלג הקיצוני של מפלגתה, אבל היא לא באמת יודעת או מצליחה בזה. אני חושב שהיא עשתה הרבה במהלך השנים לשפור היחסים בין ישראל לארה"ב, היא מרצה מובילה בכל אירוע של איפא"ק ואותו הדבר לגבי הסנטור צ'ק שומר. אין לי שום דבר נגד המפלגה הדמוקרטית עצמה, אני לא רפובלקני. יש הרבה מאוד אנשים טובים במפלגה הדמוקרטית של היום, אבל אני לא חושב שהכיוון אליו הולכת המפלגה הוא כיוון חיובי. חברת הקונגרס אליין לוריא מוורג'יניה, שהיא יהודיה, הייתה מפקדת ספינת קרב בצי האמריקאי, אבל רוב האנשים בכלל לא שמעו עליה. אבל אם תשאל אדם ממוצע מי זו AOC, עומאר או טאליב, כולם שמעו את השם שלהן, זאת למרות שהן רק פרשמניות.
אני חושב שהנשים הללו עושות שירות אדיר עבור המפלגה הרפובליקנית. הן כבר משמשות לקידום המטרות של רפובליקנים בגלל הרדיקליות שלהן פוגעות בחלק גדול של האוכלוסייה.
כן, אבל כ – 21 מועמדים שרצים לנשיאות מקבלים את הדרך שהן מקדמות, או לכל הפחות לא ממש מוחים נגדן. מי היה מאמין ששני מועמדים משמעותיים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית קראו לממשלת ישראל ממשלה גזענית. אני כתבתי את הספר הראשון בעברית על הנשיא טראמפ שנקרא "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ", ככה שאני עוקב אחרי כל דבר שקשור בו. הסקריים הנוכחים לא ממש מאירים את הפנים עבורו, למרות שלאחרונה הוא נוכה מהחשדות של ה-"קנוניה הרוסית", והמספרים הכלכליים נראים מצויין, הוא לא מקבל את אחוזי התמיכה שהוא אמור היה לקבל אילו היה מדובר בנשיא אחר, ובמיוחד אל מול המועמדים הדמוקרטיים ומה שיש להם להציע. ככה שאין דרך מוחשית לדעת האם הוא ייבחר בפעם השנייה, ובמקרה שכזה אם ייבחר אחד מהמעומדים הללו, שאלוהים יעזור למדינת ישראל.
כבר היו לנו 8 שנות אובמה
לצערי, אובמה עוד ייזכר כאחרון המנהיגים חובבי ציון של המפלגה הדמוקרטית אם הקצב יישאר כזה. אני כמובן לא כולל את ג'ו ביידן, אבל אפילו הוא אני לא יודע להתחייב כיצד הוא יפעל בהנתן האקלים של המפלגה שבה הוא פועל.ראה את הדרך בה הם מדברים על ישראל!
אנחנו נצטרך לחכות עד 2020 לראות האם הם יצליחו לבנות אג'נדה שתהיה רלוונטית גם לאנשים מחוץ לערים הגדולות. דרך אגב תראה מה קרה למפלגת העבודה בישראל, שגם בה השתלט החלק הפרוגרסיבי על המפלגה, ויש להם היום 6 מנדטים שהוא המספר הנמוך בהיסטוריה.זאת המפלגה שייסדה את מדינת ישראל. יחד עם זאת, אנשי המפלגה לא בוחנים את התפיסות שלהם ולצערי ממשיכים באותו הנרטיב שהביא את הריסוק בבחירות האחרונות והם לא מצליחים להבין שאנשים הרבה יותר קרובים למרכז מאשר לקטבים.
ב- 2020 נראה האם אותו גורל מחכה גם למפלגה הדמוקרטית.
אתה מדבר על פוליטיקה, אבל אנטישמיות לא מאופיינת דווקא בצד פוליטי כזה או אחר
בוודאי! והסיבה לכך היא מה שהיה בעבר.האנטישמיות צמחה בימין הפוליטי האלט רייט שמעולם לא הסתיר את זה, אם זה ביער במישגן עם גלוחי ראש שעושים מחנות של נשק.אבל בשלוש- ארבע השנים האחרונות מה שמאחד את הקטבים הפוליטים מימין ומשמאל זה האנטישמיות. הדוגמא הטובה ביותר לכך שד"ר דיוק, מנהיג ה – KKK ריטוט את הפוסט של איליהן עומר המוסלמית -דמוקרטית כחברת קונגרס אמיצה ואת הקריקטורה תחת השאלה "קנוניה רוסית?", שהכוונה היא שהקנוניה האמיתית היא זו של היהודים השולטים בעולם. הדבק שמאחד את הקטבים היא השנאה ליהודים. היו מעל 120 שנה שלוות ליהודי ארה"ב ועכשיו תוך חצי שנה היו כבר שתי התקפות רצחניות על בתי כנסת. זה מבעית ומפחיד.
לסיכום, אתה אומר שהבעיה עמוקה יותר מאשר הקריקטורה עצמה?
הבעיה היא לא רק בתקשורת דוגמת הטיימס, הבעיה מתקימת בקמפוסים וגם באקדמיה. אבל בתור אחד מהעיתונים המובילים בעולם הטיימס חייב לבחון את מה שקרה, להסיק מסקנות ולוודא שטעויות מהסוג הזה לא חוזרות עוד לעולם. הם חייבים להתבונן לתוך הנפש שלהם ולהבין כיצד הם הגיעו לסוג של כזו הקצנה.
העיתון כבר הפיק מסקנות והתנצל, האם אתה סולח להם?
כן בהחלט. הם התנצלו פעמיים, שזה לא דבר קל. אני קיבלתי את ההתנצלות הראשונה שלהם, והשניה הייתה אף טובה יותר. עבורי, עצם העובדה שהם הסירו באופן מיידי את הקריקטורה מאתר האינטרנט הספיק. אני לא מאמין שהמשך הלחץ יכול להפיק איזה שהם תועלות מעבר למה שהושג כבר עד עכשיו.הייתה הפגנה גדולה מחוץ למשרדים שלהם והיו כאלה שביטלו את המינויים שלהם, וכל אחד מוזמן לעשות מה שהוא חושב שזה נכון ביותר עבורו. זה לא התפקיד שלי לשפוט, מהבחינה שלי העניין סגור.
נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר
