0
0
רוחות חדשות מנשבות במפלגה הדמוקרטית מאז הפריימריס לבחירות לנשיאות ארה"ב 2016. אז עמד די בודד המועמד (היהודי) ברני סנדרס, שעפ"י רבים בוושינגטון, מועמדותו לנשיאות "נשדדה" ממנו.
זה נעשה בגלל שיטה מעוותת של בחירות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית (שבנתיים שונתה) שאפשרה ל -"סופר דלגייטס" (עסקנים של המפלגה הדמוקרטית) לשנות את קול הבוחר בפריימריס, וגם בגלל נסיבות מוזרות של מותו סת' ריץ' (Rich Seth), שנחשף למידע על פעולה המנגנון כנגד המועמד ברני סנדרס, החליט להעביר את החומרים לויקיליקס ובכך לפגוע בקמפיין של הילרי קלינטון, ונרצח בנסיבות מיסותריות שעד היום לא נפתרו והתגייסות הממסד הדמוקרטי לזכייתה של הילרי.
אך כל אלה הם נחלת העבר…
המפלגה הדמוקרטית אימצה מאז את רעיונותיו הסוציאליסטים של בארני סנדרס, לנקודה שבה כעת בארני הוותיק, נראה כמו מועמד ממסדי ביחס לקולות הפרוגרסיבים השולטים בכיפה של המפלגה הדמוקרטית של 2019.
למעשה, כל המועמדים הקיימים נכון להיום בגלרייה, ונחשבים למועמדים בעלי משמעות בהתמודדות לפרימריז המפלגה הדמוקרטית, מייצגים עמדות והשקפות פרוגרסיביות.
המועמד הכריזמטי באטו אוראק (beto o'rourke), שאומנם הפסיד במרוץ הסנאט בטקסס לטד קרוז, אך מהווה מגנט של כריזמה ומטיף להפלת החומה בגבול עם מקסיקו.
הסנטורית מקליפורניה קאמילה האריס (Kamala Harris) שמשווה את סוכני רשות ההגירה לבריוני ה – KKK, ומציעה תשלום פיצויי לאנשים שחורים על השימוש בהורי הוריהם כעבדים (למרות שאביה מודה שמשפחתה הייתה בעלת עבדים).
הסנטורית מניו-יורק, קריסטין גילברנד (Kirsten Gillibrand), שמציעה כי הממשל הפדראלי ימממן את הביטוח הסוציאלי של מהגרים שהם לא חוקיים.
הסנטור מניו ג'רזי, קורי בוקר ׁ(Corey Booker), המשווה את התוכנית הפרוגרסיבית הנקראת GREEN NEW DEAL (שבנתיים נדחתה ע"י הסנאט), שבבסיסה החלפת כל האנרגיה לירוקה תוך עשור, כולל הנושא של הפסקת שימוש ברכבים, מטוסים ורכבות העושות שימוש באנרגיה מזהמת, כפי שהוצגה ע"י חברת הקונגרס AOC (אלכסנדיה אוקסיו-קורטאז, שבלוג זה היה הראשון בישראל, עוד ביום הפריימריז להזהיר מפניה) כ:"חשוב כמו המאבק בנאציזם או ההגעה לירח".
אלו הן רק חלק קטן מהדוגמאות שהתמונה המייצגת שלה של ה – Resist (ההתנגדות), היא אולי המאפיינת של הדור הנוכחי של המפלגה הדמוקרטית, שהקדים והכין מניפסט עליו כתבתי לפני השבעת הנשיא טראמפ, ושהמועמדים שלה לקראת בחירות לפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ב – 2020.
סמל ההתנגדות
גורמים המייצגים את הממסד הדמוקרטי הוותיק, ושהיו צריכים לרוץ כוללים את סגן הנשיא בתקופת אובמה ג'ו ביידן, והבעלים של סטארבקס, המליארדר היהודי, האוורד שולץ.
נתחיל דווקא עם סגן הנשיא ביידן. בשורה של גילויים מהימים האחרונים, הסתבר כי ביידן הטריד מינית לפחות 4 נשים, וכי קיימות עדויות מצולמות על חיבתו המופגנת (מדי?) לנערות.
זאת ועוד, לאחרונה נחשף כי בנו האנטר ביידן, היה מעורב בעסקה של מליוני דולרים אותם קיבל ממשלת אוקראינה, כמה ימים לאחר שביקר עם אביו כסגן הנשיא.
אשר על כן, מועמדותו לתפקיד הנשיא, מטעם הממסד נראית כקלושה, אם בכלל.
המועמד השני שיכל היה להיות רלוונטי הוא מייסד סטארבקס, האוורד שולץ היהודי, שהודיע שאם ירוץ, יעשה זאת במסגרת עצמאית, כי דרכה של המפלגה הדמוקרטית לא מייצגת את האלקטורט שלה. עוד הוא טוען, כי העמדות הסוציאליסטיות שנוקטת המפלגה הן מביכות "וייהרסו את הסיכוי לבחירות 2020". ראו בסרטון מטה, מה עשתה ההכרזה של מועמד "אמצע הדרך" ואיזה אגרסיות היא הוציאה מהפלג הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית.
בגלרייה הנוכחית לא קיימים עוד מועמדי אמצע הדרך, ויש לקוות כי מועמד דוגמת ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, מייקל בלומברג, אולי יחליט בסוף בכל זאת לרוץ, לאור הסתבכותו של ביידן ידידו, למרות שכבר הודיע כי יפרוש מהמירוץ.
הפלג הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית ויחסה ליהודים וישראל
בהקשר זה, אחד המאפיינים החשובים והמדאיגים שלנו כמדינה, היא התזוזה האיטית של המפלגה הדמוקרטית שהחלה מבחירות 2016 ממדינת ישראל, ושקיבלה האצה מסחררת מאז השבעתו של הקונגרס ה -116 בתחילת ינואר 2019.
את התופעה המדאיגה של התרחקות מישראל מובילות שלושת "נערות הפוסטר" של התנועה הפרוגרסיבית האמריקאית, הנקראת תנועת JUSTICE DEMOCRATS.
ראשונה והחשובה ביותר שבהן, היא הבארמנית מהברונקס, חברת הקונגרס מהמחוז ה – 14 של ניו-יורק, אלכסנדרה (אלכס) אוקסיו-קורטאז, או כאמור AOC, שלוהקה לתפקיד הריאלטי של חברת קונגרס, שעל האנשים שמריצים אותה, והכוונות שלהם, כדאי ורצוי לצפות בתחקיר הבא חלק א':
ותחקיר ההמשך בחלק ב:
ראש החץ השני, הוא הגברת ראשידה טאליב (Rashida Tlaib), חברת קונגרס ממוצא פלסטיני, המייצגת את מחוז 13 של מישגן, התומכת ב – BDS ומוקפת בתומכי החמאס:
אבל מי שעלתה לכותרות בהקשר של ישראל ויהדות ארה"ב היא חברת הקונגרס מי שהגיעה כפליטה בילדותה ממוגדישו,סומליה חברת הקונגרס איליהן עומאר ( Ilhan Omar), המייצגת את המחוז החמישי של מיניסוטה.
הציוצים של עומאר על האופן בו יהודים שולטים באיפא"ק ומכאן בעולם, וההקלטה שלה ממפגש עם פעילים בבית-קפה בו פרסה את משנתה האנטישמית, הצליחה לייצר סערה תקשורתית של ממש בוושינגטון, כולל חברי קונגרס במפלגה הדמוקרטית שיצאו כנגדה.
אלא שהממסד של המפלגה הדמוקרטית, ובראשו יו"ר בית הנבחרים, הגב' ננסי פולוסי, ויו"ר המיעוט בסנאט, הסנטור היהודי צ'ק שומר, לא הצליחו לגייס רוב פשוט להצהרה, שנוסחה ע"י חברים מהמפלגה הדמוקרטית (מבלי להזכיר את שמה של עומאר), שלא לדבר על הדחתה מוועדת החוץ של בית הנבחרים.
לבסוף, כל שהצליחו להוציא מתחת ידם "גינוי", הייתה זאת בפועל הצהרת גינוי ריקה מתוכן וכנגד כל סוג של שנאה ובכלל זה איסלמופביה.
צפו בנאומה הנרגש של חברת הקונגרס הדמוקרטית-יהודיה מהמחוז השני של ורג'יניה, ומי שפיקדה על אוניות קרב בשליחות מבצעית, חברת הקונגרס איילין לוריא ׁ (Elaine Luria) שנאמה מדם ליבה על חוסר היכולת לגנות את ההערות האנטישמיות של עומאר על "הנאמנות הכפולה" של יהודים.
אבל זה לא נגמר רק בזה, מסתבר שהגב' עומאר, סירבה להתייחס לנושא של עונש מוות בסקילה לגברים הומוסקסואליים עפ"י חוקי השריעה המוסלמים, אותם היא מבקשת לקדם.
כפי שניתן לראות, האג'נדה הפרוגרסיבית הולכת ומשתלטת על המפלגה הדמוקרטית והופכת למעשה לשיח המרכזי של המפלגה.
אך בניגוד למפלגה הרפובליקנית, בה ניתן לאפיין את הזהות של מצביעי המפלגה (גברים, לבנים, אוונגליסטים, שמרנים), המפלגה הדמוקרטית בנויה מתצריף שונה של חלקי פאזל המרכיבים תמונה אחת גדולה.
המפלגה הדמוקרטית, מאז שנות ה – 60, בנויה על פוליטיקה של זהויות. תחת ה -"אוהל הגדול" (BIG TENTׂ).
בהשקה אותה ערכתי לכבוד הספר "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ", הסברתי כיצד הצליח הנשיא טראמפ לכבוש את בחירות 2016 באמצעות פניה לחלק מאוכלוסיית היעד של האוסף האקלקטי של זהויות במפלגה הדמוקרטית, הם עובדי האיגודים. מה שלא היה רלוונטי לבחירות של 2016 והופך רלוונטי לבחירות של 2020 הוא גורל מודל "האוהל הגדול".
במשך כל השנים, מה שהיה היתד המרכזי שהחזיק את פוליטיקת הזהויות היה מדיניות ה-PC או פוליטיקלי קורקט. היכולת להכיל ולקבל את כל חלקי הפסיפס של האוהל, היה בבחינת החישוק שמחזיק את כל חלקי החבית.
ההתקפה הזו, הראשונה מסוגה, באופן אנטישמי וכל-כך בוטה נגד חלק חשוב ומשמעותי של פוליטיקת הזהויות, היא הדת היהודית (שרק בבחירות אמצע האחרונות הצביעו ברוב סוחף של 75% למפלגה) היא בחזקת הרעדת אמות הסיפין של המפלגה הדמוקרטית.
הפרוגרסיביות הזו, מערערת את הביטחון של יהדות ארה"ב במפלגה הדמוקרטית.
הייתי השנה בכנס של איפא"ק ואף כתבתי טור לאתר מידה הנושא את השם כנס איפא”ק 2019: דאגה מתהליך ההקצנה במפלגה הדמוקרטית, ומצאתי שם אוכלוסיה שלא בטוחה עד הסוף לגבי הדרך שבה צועדת המפלגה הדמוקרטית. האם ה-"אוהל הגדול" שהיה בית ליהודים יכול עוד להכיל את עמדותיהם?
האם הם הפכו מבעלי מניות יסוד לאורחים/דיירי משנה?
ומה המשמעות של חוסר היכולת למצוא את האצבעות לגנות את ההערות האנטישמיות וההתרחקות של המפלגה הדמוקרטית מישראל? לראשונה הצליח ארגון שהיה נחשב עד לפני כמה שנים כאיזוטרי וזניח (בטח ביחס לאיפא"ק), ארגון MOVEON, להביא לכך שהמועמדים המרכזיים לפריימריז הדמוקרטי לנשיאות 2020 לא יגיעו לכנס.
ההתנהגות הזאת, היא בבחינת וירוס התוקף את המערכת החיסונית של המפלגה הדמוקרטית. אם בהתחלה ובשולים, הכרסום היה במעמדה של ישראל, ולפעמים אף בעידוד אינטונסיבי של גורמים יהודיים פרוגרסיבים, כעת בשלב המתקדם, הראש חץ מוביל לאנטישמיות קלאסית נגד יהדות ארה"ב, ה – "שולטת בעולם", וממשיך במיעוטים אחרים (דוגמת אוכלוסיית ה – LGBT).
המצב הזה מעלה מספר שאלות לקראת בחירות 2020:
מה יהיה היתד החדש שיחזיק את האוהל?
מה יעלה בתרבות ה- PC?
ומי הבא בתור להדרס תחת גלגלי הפרוגרסיה?
כיצד זה ישפיע על התורמים היהודים של המפלגה הדמוקרטית, שחלקם כבר הודיעו על סגירת הארנק, ומה תהיה המוטיבציה של יהודים להצביע למועמד פרוגרסיבי במדינות מתנדנדות דוגמת פלורידה,אוהיו ונבאדה?
השאלה הנשאלת אם כן בהקשר זה, האם עצם העובדה שהשיח/אג'נדה של המפלגה הדמוקרטית נע לכיוון הפרוגרסיבי הוא תוצר של "חשיבה מחדש" של המצביע הדמוקרטי הממוצע, או שמא המדובר ב-"חטיפה" של סדר היום?
או אם ננסח זאת בצורה יותר ברורה, האם הזנב (פרוגרסיבים) מכשכש בכלב, או שמא נקום בנובמבר 2020 עם מנהיג פרוגרסיבי דמוקרטי, שיהיה בבחינת חלום בלהות למדינת ישראל?
נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר
