0
0
ב – 13 עד ה – 16 לחודש יולי השנה, יגיעו כל אותם "דלגייטס" או חברי המשלחת שנבחרו בכל המדינות, למילווקי וויסקונסין על מנת לבחור את המועמד או המועמדת של המפלגה לבחירות 2020 מול דונאלד ג'יי טראמפ.
העיר מילווקי לא נבחרה סתם, זהו ריכוז דמוקרטי מובהק וגדול במדינת וויסקונסין, שהיא אחת המדינות שהתהפכו בבחירות 2016 (היו גם פינסלבניה ומישיגן מאז שנות ה – 80) למגינת ליבם של הדמוקרטים לטראמפ, ומתוך כוונה שמשם תצא הבשורה הגדולה.
כחלק מהליך הריפוי שעברה המפלגה הדמוקרטית ולאור ההבנה כי ישנם עיוותים ש-"שדדו" לסנטור בארני סאנדרס את הבחירות שלו מול קלינטון באמצעות ה -"סופר דלגייטס" ( תכף נגיע לזה) את הפריימריז של 2016, הוצגה רפורמה חדשה.
יו"ר הנבחר של המפלגה הדמוקרטית, תומאס פרז, התחייב בקמפיין כי ישנה את שיטת הסופר דלגייטס, ואכן עמד במילתו במהלך כינוס של המפלגה הדמוקרטית באוגוסט 2018.
מי הם הסופר-דלגייטז?
הכינוי "סופר-דלגייטז" מתייחס לקבוצת העילית של המפלגה הדמוקרטית, הכוללת נשיאים לשעבר, ראשי ערים, מושלים, תורמים וכו' ..
היקף הסופר-דלגייטז מהווים כ-15% מהוועידה, שהם מעל הנציגים (דלגייטז) אותם בחרו מתפקדי המפלגה הדמוקרטית בבחירות המקדימות. הביקורת על הסופר-דלגייטז שהם בעצם "הממסד", שתומך בנציגים מטעמם ולא במי שהעם בחר. הדבר כאמור בא לידי ביטוי בפריימריז האחרונים ב-2016, שם היה ברור כי רוב חברי הסופרדלגייטז מעדיפים את קלינטון על פני בארני סאנדרס, ובכך בעצם עיקרו את התוכן של אותם אלה שיצאו להצביע. למעשה, המדובר ב-"עילית" ו אלה ש- "שווים פחות" מאותם קולות של דלגייטס עצמם, שמייצגים בפועל אזור בחירה של עשרות ועשרות אלפי מצביעים.
בניגוד למפלגה הדמוקרטית, בה כל אחד מאותם "סופר דלגייטס" יכול להצביע לכל מועמד, כזה שברשימה או כזאת שכלל לא קיימת, במפלגה הרפובליקנית יש רק 3 נציגים השייכים לכל מדינה (נשיא המפלגה הרפובליקנית במדינה הנתונה ושני נציגי מחוזות בחירה) המחויבים להצביע בדיוק כפי שהצביע הרוב של אותה המדינה (ומכאן שזה יותר תואר כבוד מאשר מייצר הבדל בדפוס הבחירה עצמו).
כיצד השתנתה השיטה?
עד שנת 2016, היו מגיעים חברי המשלחת (דלגייטס) ואותם "סופר דלגייטס" ועורכים הצבעה, כאשר סך כל הקולות היה נערם. למעשה, בוועידות מתקיימות הצבעות לבחירת מועמד המפלגה לנשיאות, ואחר כך לבחירת המועמד לסגנות הנשיא. הצירים של כל מדינה מדווחים לראש המשלחת על הצבעתם, ואז מוקראים שמות המדינות, וראש המשלחת של כל מדינה מדווח על הצבעת המשלחת (ההליך מכונה "roll call"). על מנת לזכות בהצבעה יש צורך ברוב מוחלט ממספר הצירים הכולל. אם אף מועמד לא זוכה ברוב כזה, נערכים סיבובי הצבעה נוספים, בהם הצירים יכולים לשנות את הצבעתם, עד שאחד המועמדים זוכה ברוב המוחלט.
בבחירות הפעם, לפחות עד התרעומת שאליה מיד נגיע, נקבע כי אותם "סופר-דלגייטס" לא יוכלו בכלל להצביע בסיבוב הראשון, ולמעשה הם יוכלו להיכנס ולקחת חלק בהצבעה רק מהסיבוב השני. במפלגה הדמוקרטית יש 4051 חברי משלחת ("דלגייטס"). על המספר הזה יש להוסיף את אותם 714 "סופר-דלגייטז" שמשלימים סך הכל 4,765 צירי וועידה. כאמור, לאור הרפורמה, הוחלט שרק אותם 4051 צירים יהיו אלה שישתתפו בהליך הבחירות, כאשר במפלגה הדמוקרטית, ובניגוד למפלגה הרפובליקנית, אופן חלוקת הצירים הוא באופן יחסי שהשיג בבחירות במדינה נתונה ולא "המנצח לוקח הכל" שיש במפלגה הרפובליקנית, וכפי שהיה ערב הרפורמה בשיטת בחירת המועמד/ת הדמוקרטי.
בסיבוב הראשון ייבחר מי שהצליח להציג 50% + ציר נוסף, או במקרה שלנו 2026 צירים לזכות במועמדות של המפלגה הדמוקרטית.
אלא מה יקרה אם אף אחד לא יצליח להשיג את המספר הזה (שאגב מאז 1972 לא קרה שלא נבחר הנציג בסיבוב אחד)?
במקרה כזה, נכנסים למעגל הבוחרים אותם ה- "סופר-דלגייטס" והם יכולים לבחור מהגלריה הקיימת או…. מי שהם רוצים להציע כמועמד מטעמם, ככה שגם מועמדים שלא השתתפו כחלק מההליך, או מועמדי "פשרה" (למשל מישל אובמה, אופרה ווינפרי או אפילו כן,כן הילרי רודהם קלינטון..) שיובאו בפני כל צירי הוועידה להצבעה.
אבל זה לא מספיק לממסד, שממש לא "מאוהב" בבארני, ושכבר "שדד" פעם אחת את הבחירות, הפעם הם מדברים כבר באופן גלוי (כפי שהובא בפוליטיקו) לערוך שוב תיקון בחוקה ולאפשר לאותם סופר-דלגייטס להשתתף כבר בסיבוב הראשון.
סוף המפלגה דמוקרטית כפי שאנחנו מכירים?
שורה ארוכה של מקרים בשבועות האחרונים, מראים עד כמה החלק הממסדי של המפלגה נחוש לשמר את כוחו במה שנקרא באנגלית:
By all means necessary
בתוך שעות לאחר המחדל בבחירות שבאיווה, החלו לצאת גם שמועות בהקשר של אפשרות "שוד" מאורגן, בהקשר של הפיאסקו בבחירות.
והנה רשימה על קצה המזלג של מעשים שנעשים על מנת לעצור את ההתרוממות של סאנדרס בסקרים, כזאת שגורמת לממסד להתפלץ…
1. נושא האפשרות לתת למייק בלומברג לדבר: ההחלטה לתת לו את האופציה להשתתף בדייביט של המפלגה הדמוקרטית בנבאדה, אחרי שההחלטה הייתה שלא נותנים למי שלא אסף מספיק תרומות להשתתף (כי אחרת הוא "יקנה" את השלטון), מתמססת לנו מול העיניים וכמובן שלא קיים שום קשר לכך בלומברג נתן צ'ק שמן של 200K למפלגה יומיים לפני הכניסה שלו… בכלל עושה הרושם שמייק בלומברג, שכיסיו עמוקים ועמדותיו הם עמדות האמצע, יהפוך ברבות הימים למועמד המוביל, בטח של הממסד, כפי שדיברתי על כך ביום שבו הכריז על מועמדותו.
2. טענה מסתורית אחרת שהושמע בעימות שנערך מציעה כי בארני אמר בשיחה פרטית לאליזבת וורן ש-"אשה לא יכולה להיות נשיאה"(כתבתי על זה בהרחבה פה) כאשר CNN מסתער על "השובניסט והסקסייסט" שקוראים לו בארני, שעוד בשנות ה -80 אמר שלדעתו הגיע הזמן לנשיאה.
3. ואם מדברים כבר על CNN כמייצגת הממסד, מה עמדתכם על כך שהם החליטו לגנוז את הסקר באיווה, שככל הנראה הראה כי בארני סאנדרס בדרך לניצחון?
4. מתקפה פרועה של הילארי קלינטון "על הראש" של בארני סאנדרס, שהוא היה אביר וג'נטלמן שלא המריד את ה-"צבא" שלו אחרי ההפסד שלו בשנת 2016, בעוד שהיא טענה שהוא לא בא "לאחד" את המפלגה מיד לאחר הבחירות.
אם נוסיף את הסל הזה של האפליה המובנת של הממסד שעושה את הכל בכדי שמועמד פרוגרסיבי לא ינצח את הבחירות מחד, והזעם והזלזול של הבייס הפרוגרסיבי לכל מה שמדיף ריח כ -"ממסד", תקבלו מתכון בטוח לאחד מהשנים:
א. מסע טיהור נרחב של בארני ככל שהוא זוכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, והרחקה של כל בעלי השררה והכסף הממסדי (תעשיית עיתונות, קולנוע, וול-סטרייט, היי טק וכו') מעמוד השדרה של המפלגה הדמוקרטית, לנקודה שבה ייתכן והפלג הוותיק ייעלם או יאלץ לחפש להקים מסגרת פוליטית חדשה.
ב. הפסד של בארני והפרוגרסיבים (דוגמת מנהלת הקמפיין לינדה סרסור, חברות קונגרס ראשידה טאליב, אילהאן עומאר והכוכבת AOC) שיוביל או לפרישה משורות המפלגה הדמוקרטית והצטופפות תחת מפלגה קיימת (למשל מפלגת ה – JUSTICE DEMOCRATS שהיא מסגרת של CENK UYGER מהטורקים הצעירים, SAIKAT CHAKRABARTI שהוא ה-"מנהל האישי" של AOC ועוד דמויות פחות מוכרות לקורא הישראלי) או יצירת פלטפורמה חדשה שתרוץ מול טראמפ ומי שיזכה מטעם המפלגה הדמוקרטית כמועמדה לנשיאות 2020.
צילום מסך תנועת justice democrats
מזה תקופה ארוכה ששני הפלגים מתקשים לחיות זה לצד זה, ולמרות סימני ההתקרבות של המפלגה מהמיין סטריים לשמאל הפרוגרסיבי, התחושה היא שזה לא מספיק ולא רלוונטי. אם נוסיף על זה דלק בעירה בדמות ניסיון מכוון של הממסדים "לגנוב" את המפלגה בצורה לא הוגנת, אנחנו מקבלים את המתכון המושלם לריב שתוצאותיו עשויות להיות פירוד והרכבה מחדש של הכוחות במערכת הפוליטית האמריקאית בצד השמאלי של המפה.
המחבר קובי ברדה הוא ראש "תוכנית גל" בשערי מדע ומשפט ומומחה לפוליטיקה אמריקאית. מחבר הספר: "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ".
נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר.
