0
0
בשעה שבישראל מרכז תשומת הלב הציבורית הלכה להצהרתו של הנשיא טראמפ בעניין ההכרה בירושלים כבירת ישראל והיציאה לעבודות בניית שגרירות שכזאת, התנהל רחוק מאור הזרקורים התקשורתי בישראל, ניסיון להדחה של הנשיא טראמפ בבית הנבחרים האמריקאי.
ההצבעה להצעת ההדחה של הנשיא טרמפ, ע"י חבורה של חברי בית נבחרים מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית בראשותם של אל גרין (ד, מחוז 9 של טקסס), סטיב כהן (ד, מחוז 9 טנסי), לואיס גוטריז (ד, מחוז 4 אילינווי) ואדריאנו אספלייט (מחוז 13, ניו יורק), נחלה אמש כשלון חרוץ.
364 הצביעו נגד (כלומר לפחות 125 דמוקרטים) הצעת ההדחה ורק 58 דמוקרטים הצביעו בעד.
*****
המעניין בהצעת ההדחה היא הטיעונים בגללם הוצגה הדרישה להדחה.
הטיעון המרכזי הוא ההאשמה של הנשיא בגזענות. הוא גזען בגלל:
- התבטאויות הגזעניות שלו נגד שחקני הפוטבול האמריקאי מליגת ה – NFL
- ההחלטה שלו נגד כניסת מוסלמים (אגב ההחלטה נגד מדינות ולא דת ק.ב)
- זלזול בקהילה הטרנסג'רית שלה והוצאתה מהיכולת לשרת בצבא (החלטה מערכתית של הצבא ק.ב)
בנוסף לקטעים המפורטים בהצעת החוק, מעניין לשמוע טענות של המובילים את מהלך ההדחה בסרטון המצורף שבו מסבירה מקסין ווטרס (Maxine Waters), מי שהייתה בעברה חברת הקונגרס טוענת (מדקה 6:06):
אני יודעת על הקשרים שלו עם פוטין, אני יודעת על הקשר שלו עם הקרמלין, אני יודעת שאנחנו נמצא משהו שיגרום להדחתו של הנשיא הזה
ואז מוסיפה טיעון על ההבחנה שלה על מצבו הנפשי של הנשיא:
ציוץ של ווטרס
ולבסוף, הנה היא משלהבת את הקהל בטקס פרסי הגלאמור וקוראת "הדיחו את 45 (טראמפ הנשיא ה-45 של ארה"ב ק.ב).
חשוב להדגיש כי פתיחה בהליך של הדחה (articles of impeachment) מחייב מעבר בשתי הבתים. בשלב הראשון, בבית הנבחרים, יש להגיש את הבקשה להדחה, ובשלב הזה, אין צורך להצגת שום הוכחה לאף עבירה. בהנחה שהתקבלה ההחלטה ברוב קולות, עוברים לשלב השני שהוא משפט הנשיא בסנאט על הסעיפים שהאשימו אותו עליהם בבית הנבחרים. בשלב הזה, נערך משפט ציבורי וכאן צריך להוכיח אשמה. בכדי להדיח את הנשיא מתפקידו חייבים כי שני שליש מהסנטורים יצביעו בעד הרשעה. הליכי הדחה התנהלו נגד מספר נשיאים של ארצות הברית, אך רק שניים מהם, אנדרו ג'ונסון וביל קלינטון, הועמדו לדין על ידי בית הנבחרים, ושניהם זוכו מאוחר יותר על ידי הסנאט. נגד ריצ'רד ניקסון נוהל בעקבות פרשת ווטרגייט הליך הדחה שהופסק טכנית לאחר שהביא להתפטרותו של ניקסון.
יחד עם זאת ולמרות שהפתיחה בהליך הדחה יכול להעשות כאקט פוליטי, נדמה כי הפעם ההחלטה לפתוח בתהליכים הייתה סוג של גול עצמי לחיבורים. הטענות כי יש להדיח נשיא בגלל התבטאויות עומדת בסתירה לחופש הדיבור האמריקאי, מה עוד שלא הוצג בדל של ראיה למעורבתו של הנשיא בעניינים הנושאים אופי פלילי (ולא שלא נעשה מאמץ עליון בשנה האחרונה למצוא את האקדח המעשן).
התופעה הזו של קיטוב במפלגה הדמוקרטית, שמונעת לפעולה ע"י גורמי אולטרא- שמאל פרוגרסיביים, מביאה לבריחה של קהל המיין -סטרים של המפלגה, שלא מחפש לפעול מחוץ לכללי המשחק.
את התוצאות לכך מרגישים היטב ביכולת הגיוס תרומות, כאשר המפלגה הדמוקרטית הציגה את "חודש השפל" בגיוס כספים למפלגה מזה 15 שנה עם 3.9 מליון דולר בחודש אוקטובר 17. לשם השוואה, המפלגה הרפובליקנית גייסה באותה תקופה 9.2 מליון דולר…
השאלה הנשאלת היא, האם אנו חוזים בשסע בתוך המפלגה הדמוקרטית שיוביל לפיצול המפלגה , או שכפי שאומרים מנהיגי המפלגה, הם יצליחו למצוא את המכנה המשותף ולהשאיר את קואליצית המיעוטים תחת אותו האוהל
נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק….
