יחסי ארה"ב- סין , יוצר mohamed_hassan

האמריקאים מגדילים את הלחץ על סין

בשבוע האחרון הופיעו שתי ידיעות על יחסי ארה"ב -סין. הראשונה, עדכון כי מיד לאחר בחירות האמצע, יפגשו טראמפ והנשיא הסיני שי (XI) לפגישת פסגה במהלך חודש נובמבר. מיד לאחר הידיעה על הפגישה המתוכננת, מופיע ג'ון בולטון ומזהיר את הסינים כנגד התוקפנות שלהם, ההפרה שלהם בענייני זכויות יוצרים, והזהיר מפני התערבות שלהם בבחירות.

כיצד אם כן מטפלת ארה"ב בסין?

להלן חלקים מהפרק אותו אני מסיים בימים אלה – "המפתח להבנת טראמפ" המתייחסים לשאפתנות הסינית והדרך בה ארה"ב מתמודדת איתה.

מלחמת הסחר מול סין

ב- 22 למרץ, 2018 הנשיא הציג את צו 301, צו שזכה לשם "צו המראה" שהטיל מכסים על מצרכים שהגיעו מסין.

בעברית פשוטה…

הרעיון הוא שיש מאזן סחר שלילי לאמריקה בגובה של כ-800 מליארד דולר (מתוכם לסין מוערך מעל לחצי) והצו הזה מגיע לתקן את המסחר הזה.

כיצד נוצר המאזן השלילי?

 לדוגמא, כאשר רכב מסין נמכר במס של 2%, בעוד שרכב אמריקאי נמכר בסין ב-25%, הסחר איננו שווה או הוגן. במצב כזה, מחירי הצף שמוכרים בארה"ב, פוגע ביצרנים המקומיים ולמעשה, דחף אותם לצאת מארה"ב יחד עם המפעלים שלהם וההון שלהם.

ההבדלים הללו, בהם שיעורי המס פועלים נגד ארה"ב מעוגנים בהסכמים שחתמו בהסכמי נפטא (קנדה ומקסיקו), מול איחוד אירופי, יפן, קוריאה אך בעיקר מול סין.

הסינים  גונבים זכויות יוצרים של אמריקאים בתחומים רבים בעידוד השלטונות או עצימת עין, והצו שנחתם נועד גם בעניין זה.

בקטע המצורף, שמתחיל תמיד בהפרדה בין חיבתו לנשיא צ'י ( הוא תמיד מפריד בין החיבה האישית לאדם לבין זה שההתנהגות שלו ברת תיקון מיידי או שיסבול מההשלכות של ההתנהגות שלו) לבין העושק של העם האמריקאי, מציג הנשיא את הצו שיחייב תמונת מראה של המצב הקיים מול ארה"ב.

מילת המפתח בה משתמש הנשיא לכל ענייני הסחר היא המילה הדדיות:"reciprocal".

לדוגמא בנושא המכוניות, יקבע מס אחיד שיתאים הן למכונית אמריקאית הנמכרת בסין והן לסינית הנמכרת בארה"ב (נניח 2% המוטל על רכב סיני בארה"ב או 25% המוטל על אמריקאי בסין).

הסכמי הסחר מול סין פגעו בכל המשק האמריקאי ועפ"י הנטען בנאומו של טראמפ, כ- 60,000 מפעלים ברחבי ארה"ב שהכילו כ – 6 מיליון משרות נחתכו בתקופה האמורה. הדרישה שלו הייתה להוריד באופן מיידי מהרשויות הסינים כ -100 מיליארד דולר מיסוי ממוצרים אמריקאים.

מלחמת הסחר שלו מול סין (שעד כתיבת שורות אלה טרם התברר סופה) היא מלחמת ענקים במשקל כבד, רק שהאמריקאים כבדים קצת יותר.

מזה שנים שהאמריקאים מבינים כי האויב הגדול הבא שלהם הם הסינים, שמתנהגים בצורה תוקפנית כלפי השכנים שלהם, ובעלי שאיפות התפשטות יוצאות דופן, הכוללות בניה של רכבות לאירופה דרך מעבר המדינות באירו-אסיה.

הכוונה של הקמת מסילות הרכבת הללו תאפשר להם לנייד בדרך היבשה סחורות ומוצרים מסין ישירות ליעדים באירופה כחלק מהשאיפות להתפשטות הגלובלית הסינית והדרך בה היא מבקשת לנהל את הסחר העולמי.

מפת מסילות הרכבת הסינית

אבל לא רק שליטה בנתיבי היבשה עסקינן. כל מעצמה יודעת עוד משחר ההיסטוריה, שהמפתח לשינוע סחורות, עובר דרך שליטה בנתיבי הסחר הימיים. כדי שזה יקרה, פועלת סין ברכישת חוזים של נמלים בכל רחבי העולם, נמלים אותם היא קונה או חוכרת ממשלות ומפעילה באמצעות חברות בת ממשלתיות, המאפשרות לה לייצא את הסחורה הסינית לכל מקום בעולם בדרך המשי. השתלטות על נמלים באיזור אפריקה, אירופה, אסיה, ארה"ב ואפילו הרכישה של נמל חיפה.

הרכישה הזו של הנמל בחיפה אגב, מעורר את החשש כי האוניות האמריקאיות יפסיקו לעגון בנמל חיפה, מהחשש שהטיפול בהן יוביל לריגול אחרי הצי השישי.

המפה המצורפת מטה, מתארת את מפת האינטרסים של הממשלה הסינית, כפי שבאה לידי ביטוי ברכישה של הנמלים בכל העולם, כנקודת בסיס לתפעול של אופרצית הסחר של האימפריה העולמית שמנסה להגדיל את מוטת השליטה שלה.

 

אבל כפי שאומר הנשיא האמריקאי, שהוא שילוב של עובדות ואידיאולוגיה, בגלל חוסר הסימטריה ביחסי הסחר של ארה"ב וסין, ובגלל שהפסיקו לתת לנו כבוד, אני אנצח.

נשיא ארה"ב הטיל בחודש יולי 2018, מכסים על סחורה סינית בשווי של 34 מיליארד דולר. סין הטילה מכסים על סחורה אמריקאית באותו סכום בדיוק. ואז באוגוסט 2018,  הוא הטיל שוב מכסים על סחורה בשווי של 16 מיליארד דולר, וגם את הסכום הזה  דאגו הסינים להשוות.

אבל אז, בעל הקזינו בעבר, והנשיא האמריקאי, הבין שיש לו יד מנצחת והחליט להעלות את ההימור. בתחילת חודש ספטמבר 2018, הוא הכריז על מכסים  נוספים בגובה של 10%  על סחורה סינית בשווי של 200 מיליארד דולר בשנה. אבל הפעם סין לא יכלה להשוות את הסכום.

הם שלפו את הקלף האחרון שיש להם עדיין והוא הטלה של כ – 60 מליארד דולר נוספים, ובכך השלימו את סבב המיסוי על כל הסחורה אותה הם קונים מהאמריקאים.

עד כה, התגובות הסיניות נכשלו בסיכול מתקפות הסחר של טראמפ, ולפי גורמים המעורבים בקבלת ההחלטות בסין, המנהיגים במדינה לא בטוחים איך להגיב כשהבית הלבן מתכונן למתקפה נוספת. הגורמים הרשמיים בסין "מבולבלים באופן כללי", אמר ראול הינוחוסה-אוחדה, מומחה לענייני סחר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ששהה בסין כדי לדבר על הנושא עם גורמים רשמיים, אנשי עסקים ועובדים. "הם לא יודעים מה לעשות. הם חוששים שהמודל של עין תחת עין משחק לידיו של טראמפ", הוסיף.

לא זאת ואף זאת, גם הסינים ניסו את קלף "המכה בבטן הרפובליקאית" והמכסים אותם הם הטילו נגעו בעיקר לתוצרת חקלאית דוגמת פולי סויה, בשר, חזיר ושימורים. אלא שהפתרון למשבר הסויה נעשה בהסכם מול האיחוד האירופאי, וההסכם עם קנדה סגר את הזווית החקלאית, ואת מה שלא סגרו ההסכמים הללו, סגר הזרמת הכסף לקרן ההצלה לחקלאים ובעלי החוות האמריקאים. והס מלהזכיר את שביעות הרצון של החקלאים האמריקאים מהאופן בו מטפל עבורם הנשיא במשבר אותו יזם מול המדינות המתוארות.  

סקר אותו ערך הוושינגטון פוסט ב-22 ליולי 2018 ובדק את התמיכה של הנשיא טראמפ במדינות החקלאיות מצא כי החוואים והחקלאים במדינות הללו מגבים אותו, הרבה יותר מאשר גיבוי במדינות שלא היו חשופות לנזקי האמברגו של המדינות שעליהן הכריז הנשיא מלחמת סחר.

מסתבר שב-15 המדינות שהכי חשופות לצעדי הנגד של טראמפ, אחוזי שביעות הרצון מהעבודה של טראמפ עומדת על 57%, אל מול 40% בשאר מדינות ארה"ב. הסקר הזה יש להדגיש נעשה לפני שנחתמו ההסכמים עם האיחוד האירופאי, מקסיקו, דרום -קוריאה וקנדה שבעצם הוכיחו כי דרכו של הנשיא הייתה נכונה בדרך להשגתם של הסכמי סחר משופרים, להם כאמור הוא מטיף עוד משנות ה – 80, דרך הקמפיין הפוליטי לבית הלבן ועד ימים אלה ממש.

אחוז שביעות רצון מטראמפ במדינות חקלאיות

הלחץ האמריקאי לקראת הבחירות מכתיב את היחס לסין, אבל הבעיות של ארה"ב וסין, אינן מוגבלות רק להבטחת הכח הפוליטי של הנשיא, והחזרת מקומות העבודה.

סין מגלה בשנים האחרונות שאפתנות להרחבה טריטוריאלית, כאשר את זה היא מלווה בהשקעות עצומות בצבא הסיני.

כבר בשנת 2015, החלה סין בבנייה של שלושה איים מלאכותיים בים סין הדרומי. האיים שנבנו כבסיסי צבא, מצוידים במסלולי המראה למטוסי תובלה ובסיסים צבאיים. על פי הערכות, מדובר במרבצי נפט וגז בהיקף של 17.7 מיליארד טונות, מספר ארבע בעולם ויותר מכל העתודות של כווית. אף שהאיים לא נמצאים בריבונות שום מדינה, לא פחות משש מדינות תובעות בעלות עליהם ועל סביבתם: סין, וייטנאם, הפיליפינים, טייוואן, מלזיה וברוניי. על פי החוק הבינלאומי, שליטה ביבשה מקנה לריבון זכויות על מדף היבשת – השטח הימי הסובב את האי – כולל הפקת המשאבים הטבעיים המצויים בו. הרעיון של הקמת האיים והשליטה עליהם בכח מביאה אם כן לשליטה במים הכלכליים המקיפים את האיים. ארה"ב רואה בסין כגורם שפוגע בהם בגניבה של זכויות יוצרים, מסחר בלתי מאוזן והשפעות שליליות על הכלכלה האמריקאית.

דונאלד טראמפ מנהל מול הסינים מדיניות כפולה כאשר מצד אחד הוא אוחז בנבוט גדול שחובט שוב ושוב בסינים, אך מפרגן ויוצר יחסים בין – אישיים עם הנשיא הסיני שי ג'ינפינג.

הצורך של הנשיא טראמפ בסינים כפטרון לצפון קוריאה, מכתיב לו סדר יום קשוח, שבו הממצמץ ראשון מפסיד.

נהנתם? מוזמנים לעשות לדף לייק ולעקוב אחרי דף קצרצרים בפייסבוק, בטלגרם ובטויטר

 

 

 

About קובי ברדה

יועץ תקשורת,ניהול משברים, קמפיינים פוליטיים ומיתוג מאז שנת 1999. בעל משרד בר-דעה אסטרטגיה שיווקית בע"מ ובין היתר כיהן בתפקידים של: דובר עיריית נתניה וס. דובר עיריית ת"א, דובר מנהלת הליגות בכדורגל, דובר לשר הרווחה ולחברי כנסת.